תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
אוי רחל
תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
לאיש התווים המיוחדים,
אכן, מסכים עם כל מילה. לא לפתיחות זו הייתה כוונתי. דיברנו על כך פעם - ושוב אחזור על דבריי. הכוונה לפתיחות שאחרי השקילה בפלס. לפעמים, ברוח מסויימת שאולי אינך מאמין בה, כל עצמיותי מכירה בסירחון שבדרך מסויימת, לאחר שהתוודעתי אליה ואל השקפותיה. יודע אני שהיא מתגמדת לשפלות נוראית, ואני דוחה אותה על הסף לאחר ההיכרות הקצרה. אנשים רואים זאת לפעמים כ"חוסר רצון להתנסות" או כ"דרך מחשבה חסרת עומק ומרחב" כשבעצם השיקולים היו עמוקים ביותר לאינסוף.
תודה לך.
[ליצירה]
[ליצירה]
נעים לקבלך בחזרה...
רבים הם המקקים.
נהניתי.
תודה!
[ליצירה]
נהדר.
הכתיבה שלך מושכת וטובה. אכן, היא גם מעוררת השראה כמו שאסף העיר.
היו לי כמה ימים של ציפורי רעם, של האכלת זכרונות ותקוות לאחרים. היו כמה כאלה.
נקווה שאני לא אהיה מאלה המתרסקים, וגם את לא.
כ"כ חיכיתי שתכתבי עוד סיפור.
נהניתי.
תודה!
[ליצירה]
אההה... רגשות מטריפות. נפלא!
* הסיום הזה, בניחוח שיר השירים משהו, עשה לי את כל הקטע. יפה עשית!
* כל כך כנה... הדברים הכי פשוטים שכולנו מכירים, שחולפים מול עינינו/אפינו/ליבינו כמשב רוח סתמי מודגשים אצלך ביופי כה רב. קבלי צל"ש.
* כתיבה הרבה יותר חביבה וזורמת. כל הכבוד!
אכן התחדשות. שנזכה כולנו ל"חדש ימינו כקדם".
תודה!
תגובות