[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
עדין מאוד
זהירות שביר, מה אם ביקורת בונה?
עמוד השידרה של העולם יבש, נוקשה, מנוון, חסר גמישות. הכותבת מזהה וכואבת, אבל היא לא משוחררת מאותה מציאות. על כן באה הפנייה ל "אתה"
שכן דרכו היא מצליחה לחדור את קיר האדישות, לעיתים. בכוונה אין היא מפרטת את ה"רגשות" כי דברים כאלה מוטב להם שתיקות. בלי עמוד שידרה העולם אולי אינו יציב אך הוא זוכה בשיחרור, פורקן וחישה. עתה (חוזר למקורו) יוכל העולם לבנות את חוליותיו מחדש בעדינות וברגש אמיתי שאינו מתפוגג במהרה.
שיר מרגש ועדין מאוד למי שעוד מסוגל להרגיש.
[ליצירה]
אני עכשיו באמת נבוך.. תמיד כשהיו מדברים על בעז מהמגילה - בכיתה - הייתי מתכווץ מעט במקומי. אז אני לוקח את זה אישית (מה שכתבה אודיה בסוף) ומקווה שהשיבולים שלי יבלעו אותי ואת התגובה הזאת
מהר מהר. (נאום בעז הנבוך)
[ליצירה]
מוחמץ וחבל
נהנתי לקרוא, אבל הסוף היה חלש. הובלת אותי ל.. כלום, נדמה לי, מה הקטע של הטיפה הסגולית מה באת לבטא ועוד בהדגשה: "דע לך גם דע"
זאת ועוד. הטיפה מחשיכה? למה? ממתי? מה סגולי בזה? אז למה היא ליטפה בעדנה בתחילה?
יש לי הרושם שכתבת בלי רעיון. זה היה בסדר לו תוך כתיבה הוא היה מתנוצץ לך, אבל לא היא.
שב על זה שוב. חשוב על הטיפה היחידה :
למה השמים בוכים עליה? ונוטפים כך דמעות-גשם?
מה סגולי בה?
היא מבטאת כאב בעולמנו? כוחות אופל או כוחות יצירה וטוב?
או כל שאלה שעולה על דעתך, ונסה לסיים אחרת, עם מסר או תחושה עמוקה ומשמעותית .. אחרת זה מוחמץ וחבל! כתיבה פוריה.
[ליצירה]
אהבתי מאוד
מרוכז מאוד: הטבע והאדם מאוחדים במכסימום.
זה למשל מדוייק מאוד ולא מרושל בכלל (כבר אמרתי- התרשלות זה לא-רע זה הופך לא-פעם לרע)
מה הסיבה שכותבים מרושל? השלמה? יאוש?
בגרות חדשה?
הבית השני גרם לי לחוש במבטך מציץ מבין שיבולים בו. כשקראתי שוב הבנתי למה - שעורה, מגלה מעט, בין השבילים התאחדו אצלי לחוויה מוחשית אחרת. (סתם מעניין)
מומלץ בחום.