[ליצירה]
לא מדוייק שיש בזה כל מה שסיפור צריך.
אומנם זה נחמד ומעניין וקטע טוב למחשבה
אך, לטעמי, זה קצר מדי ולא רואים בסיפור עצמו מספיק התמודדות והתפתחות. אומנם ביחס ליצירות אחרות זה אמין ועוד תכונות טובות, את היצירה נמדוד
לפי מה שהיא. ושוב פעם, לטעמי, זה לא מספק.
ידידיה, המלצה שלי, תמשיך את זה (מהאמצע מההתחלה או מהסוף..) תחשוב עוד, תנסה מדי פעם לחלום את זה, יש לך את זה, אל תוותר!
[ליצירה]
נראה לי שבסגנון כזה אתה מצליח להפוך אותו לדמות מנוכרת והזויה ולטשטש כמה שאפשר את הכאב. "גופו שוכב" חוזר ומיד עטוף כמומיה במילים יפות ובדמיון עשיר.
קצת פיספוס, לדעתי.
[ליצירה]
מומלץ
הדבר הנפוץ ביתר בשירה היום זו התרשלות.
כאן יש את אותו טון מתרשל, אבל למרות זאת כאן אין רישול... (גם להתרשל צריך לדעת ואת עושה את זה מצויין) כשאני אומר התרשלות אני מתכוון מן הרהור כזה לא מסודר כמו חלום... ואין את הרכוז של כל שורה בפניי עצמה בסדר הגיוני-רצוף.
הכי אהבתי את ה ( ) איך שהפכת את המשמעות של: אוכל ת'לב.
זה מתחיל שמח ועליז, ועובר לכבדות מסויימת
כאילו מצב הרוח עבר מנרגש-צהל לפילוסופי--כבד--ראש וכשהשורות הראשונות חוזרות על עצמן זה משאיר מועקה מסויימת. מה עוד שהן עצמן התחילו קיציות וקלילות.
[ליצירה]
לא הבנתי,הדס, זה מדבר ישירות על השואה? אם כן אני מחזיר את מלותיי - - -
אומנם הייתי בוטה מדי, אבל אני רוצה להבין:
מה הנושא של השיר? שיר געגועים לגבר או כמו שהכותרת אומרת (ברמז) שיר על השואה...
אם זה שיר אהבה הרי שזה מצמרר,
ואם טעיתי, אז אני מתנצל מכל הלב.
זו מנקודת מבט של בחורה בשואה שאהובה אבד?
זכותך לכתוב לפי ראות עינייך, אבל אם הבנתי נכון...
אז זה מאוד לא לרוחי. (כאילו מי שואל אותי)
אני חושב שהבהרתי.
תגובות