[ליצירה]
מאוד מאוד אהבתי:
"ושני לבבות תועים
דרכם זה אל זה
מבין סלעי מגור
חשופים ושוממים"
רעננות כזאת, כיף לקרוא. ומשחקי המילים.
משהו טהור-טהור לפחות כמו בבקר (זה מה שבא לי)
העקידה.
[ליצירה]
אבל... לא זרם לי מספיק. הבתים אולי קצת מנותקים.
לפעמים אתה מתמקד בציור לשבריר עובר מהר לבא אחריו והקורא עלול להתקשות להפנים. אתה נותן רמז פה קמצוץ שם ורץ הלאה, מפזר פרורי זהב שאובדים בין השורות.
ועוד משהו קטן.
לטעמי, הבית הראשון יותר עשיר וזורם ככה:
"מאות קשתות מכל עבריי
ומראות לאין מספר."
[ליצירה]
סתם. לא יודע. מגעגע, גע גע.
בית הקברות בסגולה - נשמע כמו הסתגלות למוות.
בעצם לא נראה לי שיש משמעות מעבר לתמונה הצבעונית, אחוזת הבלבלות.
לא עומד בפני עצמו.
[ליצירה]
נראה לי שבסגנון כזה אתה מצליח להפוך אותו לדמות מנוכרת והזויה ולטשטש כמה שאפשר את הכאב. "גופו שוכב" חוזר ומיד עטוף כמומיה במילים יפות ובדמיון עשיר.
קצת פיספוס, לדעתי.
[ליצירה]
מוסג נושן..
וירטואלי זה מוסג נושן באמת הוא אמיתי! ישנו קשר נכון? במה הוא פחות אמיתי? כמובן שפנים אל פנים זה יותר אבל וירטואלי זה שלב ויש בו עוצמות גדולות בגלל החשיפה הקלה.
תגובות