גזע סמפוניה עקור משורש
תיו לתיו, קו לקו ועקום הוא הקו
וצורם הוא התיו, ומומת השיר
לא שומע לצו.
ומוטב -
ותדום הזמרה לנצח לנצח!
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ! זועק מסתבר שזו יותר מהרגשה פנימית, שדברים היונקים מיהדות, מרוח א-לוהים, חזקים יותר. יש בהם ס"ד.. לפחות בפוטנצייל. זה בגלל שאנו קשורים לעולמות אלו יותר, ושם מקומנו הטבעי. [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק כמו שזה. לא זכורה לי יצירה שגרמה לי להתייפח ככה. ואני קראתי פה בעיקר חיים. [המוות לא מסוגל לגרום לעוצמה כזו של רגשות] [ליצירה]
- [ליצירה] מצטער מראש... יתכן שאני סתם לא אוהב את זה. -יש לו זרימה.. אתה זורם טוב בכתיבה! זה בריא. אולי בגלל ה-בלבלות. מזכיר לי: 'אכול בלבלות' :איכס. נשמע לי פליטת פה.. לא רצינית.. לא שקולה. ( זה מה שאני עושה כרגע?) הבית הראשון שורד בקושי. הו, אני מתחיל להבין: בית א- שורה חלשה: "כי על אף שיש ארץ ישראל". לא הייתי מסביר את קיומה בידנו ביש. היא קיימת בלי קשר. בכלל לא מתאימה המילה 'יש' למקום. בית ב- "על שאנו"- מסורבל. זהו, זה מה שהוצאתי. קח לצומת לבך. שקול דברי. תרצה תתקן. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! נשאבתי פנימה. טוב, איך אפשר לעמוד בפני ילדים? [רק הילדים המתים צרמו לי שם..] אגב, [אני שונא משפטים שמתחילים ב"אגב"] חשבתי על זה.. עוד משהיר הקודם "מלאכים" הם באמת עיוורים. אם יצחק היה עיוור למציאות האנושית ברגע שראה אלוהים בעקדה (לפי המדרש שהמלאכים טיפטפו לו דמעות מלאכיות לעיניים), משמע שגם המלאכים עיוורים למציאות האנושית שלנו. [ליצירה]
- [ליצירה] ב3 שורות הצליח רועי ג לבטא בצורה מדהימה מה הוא מצפה מסיפור. מומלץ! "בסופו של יום" -- ולא בשקיעה "בסופו של אדם" -- מת וקם לתחיה (כמו היום) שהסיפור יתחיל לא בצורה מבהיקה, אלא משופשפת ופשוטה. ויגמר בצורה חזקה ועוצמתית. שהסיפור יתחיל מנקודת מוצא חוץ אדמית ובסופו יופנם בחוזקה באדם. שהסיפור יחדור כה עמוק עד שהאדם ימחוק את עצמו(רק בשלב מאוחר יותר הוא יעלה בו שוב ויופנם) אך מטבע הדברים יש בהפנמה הזאת וחריפותה סיכון של נטילת הזיוו והבוהק של השקיעות והזריחות. הפיתרון בא בהתיחסות לצד הזה היפה עם מודעות לכך שהוא חיצוני ("בוהק זו מילה יפה", עטיפה של שוקולד.. ) הפיכת הזוהר של הטבע לעטיפת שוקולד גם בו יש משום עמעום של הבוהק.. אבל לקיחתו למיטה הזוגית נותנת לו את מקומו בצורה משמעותית ועמוקה. ומכיוון שזה "ירח דבש" בפעם הבאה שתביטו בירח עם אהובת ליבכם אל תשכחו להיזכר בסיפור. רועי ג הצליח לבטא גם את היחס המורכב בין אוטנטיות לאסטטיות בסיפורים (ובחיים בכלל) ונתן פתרון מבריק. וגם את הדרישות הגבוהות שלו מסיפור עד כדי חדירה לזוגיות. [ליצירה]
- [ליצירה] חביב זה כתוב כמו סיפור ילדים נחמד, מהסוג שגם מבוגרים יכולים להנות. לדעתי זה לא ממצה בכלל ודורש הארכה... (לכדי ספר שלם?) ההתחלה הזכירה מאוד סרט.. ההמשך היה חביב קצת הומור ו..לדעתי(אמרתי) תפתחי אותו. (לעומק ובהתרחשות עצמה) שם- הזקנה והים? חח לא שמתי לב לאקרוסטיכון עד שכתבת. אני חושב שהוא לא משמעותי למרות שהוא מאתגר; זה להטוט. (נחמד שהאותיות, במקרה, מסתימות עם סיום הסיפור) [ליצירה]
- [ליצירה] למה לערב את אלוהים ? אדרבה ערב אותו ( בכל מכל כל ) במה שאתה- כותב ;חושב ;עושה .גם אם לא במישרין גם אם רק בנבכי השכל הרופס שלא תופס אותו .. אבל לומר אלוקים חכם --שם-- ( אנני מאמין שאתה מאמין במה שכתבת בסוגריים אבל... זו אמונתי ) לא אומר לך למחוק את מה שכתבת גם לא תשמע לי אבל פעם הבאה או שלא תזכיר את שם השם או שבצורה הרואיה לו כיוצר כצולם אין סופי כבעל החלומות כולם. ובקשר לרבנים - אין זו אמתם !זו האמת הנצחית מאז הר סיני שנחשפה בקולות וברקים ועשן לעני העם כולו ולא נסבול זלזולים שכאלה. תן כתוב תן את הכבוד. [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד מאוד דעי שאהבתך מחלחלת למרות הכל. זה טבעי ויפה לרצות להעניק ולקבל חזרה, אך העולם אינו מושלם. מטרתינו היא איפה להעניק מתת חינם, לגמול חסדים להוסיף אהבה על שנאה, ובאשר לשכר.. לו אדם אחד יפרכס מעט ואטימותו תיסדק יהיה זה שכרנו. [ליצירה]
- [ליצירה] גם לך [ליצירה]
- [ליצירה] אם הבנתי נכון, קשה לך לחבור אל אלוהים דרך האדמה, העולם וחומריו. רק דרך תפילה אתה מצליח.. פרישת הכפיים, וגם בהם רק דרך סדקי הכיסופין שבין האצבעות. מימד הזמן שמלווה את עולמך נותן לא אפשרות לצלול בצלילי מעל וכך לחוות את העולם התחתון. (הרביבים יהיו מאחדים בין החומר לרוח?) לבסוף "מה רבו מעשיך ה' מאׁד עמקוּ." כדי לגעת בעולם הזה על מלא עומקו כמעשי ה', יש להתעלות בתפילה אל העומק שכנגד. שמים, תפילה וכו' [ליצירה]
