וואוו!
למרות שהצוואר ארוך מדי והאוזן גדולה מדי...
הפנים.. הם מדהימות..
והיא כל כך נושמת את האויר.
והפנים העדינות.. והאור בלחיים...
הפרופורציות טובות.
והציור הזה הפעים אותי.
איך שאני אוהבת להתפעם מהציורים שלך!!
(הקטע של הצוואר והאוזן הפריע לי. אבל הפנים כמעט מחפות על זה.)
נהדר
נהדר.
כל הכבוד
המשיכי ליצור
בתש
הפנים שלה, האור והצל פשוט מעולים. יופי של שליטה במכחולים... (קצת מקנא:) המבנה של השיער שלה טוב, אבל נראה כאילו הוא משוח בבוץ. בטח בגלל הצבעים,.
מפעים לגמרי. מאד נושם, חי.
אהבתי : - :
ראיתי את התמונה כבר הרבה פעמים, ובאמת רק עכשיו שמתי לב (בגלל דברי בתש) שהאוזן קצת גדולה. אבל למה להתפס לדוקיות :)
דווקא את הצוואר הארוך אהבתי. זה נראה לי בכוונה ככה.
בכולופן - ציור מדהים!!
מקסים.
יש לי משהו עם סוסת אור.
הצוואר באמת נותן תחושה מסויימת, של יציאה אל האור.
האוזן, בכל זאת, הפריעה גם לי קצת. לא יודע אם היא גדולה מדי, אבל צריך לשים אותה קצת יותר למעלה, לדעתי.
פרצוף מדהים. יפה כ"כ.
ממש ממש נהניתי.
תודה!
בתווך-
בין אור לחושך, בין עצמי לחוץ ממני, בין זמני לנצחי.
וגם ציפייה יש פה, לטוב או לרע.
(ובאמת הצוואר ארוך טיפ טיפה, אבל זה מגדיל את הציפייה, כמו אדם שמתאמץ לראות אם הגיע האוטובוס.)
[ליצירה]
וואוו!
למרות שהצוואר ארוך מדי והאוזן גדולה מדי...
הפנים.. הם מדהימות..
והיא כל כך נושמת את האויר.
והפנים העדינות.. והאור בלחיים...
הפרופורציות טובות.
והציור הזה הפעים אותי.
איך שאני אוהבת להתפעם מהציורים שלך!!
(הקטע של הצוואר והאוזן הפריע לי. אבל הפנים כמעט מחפות על זה.)
נהדר
נהדר.
כל הכבוד
המשיכי ליצור
בתש
[ליצירה]
במקלט?
הפנים שלה, האור והצל פשוט מעולים. יופי של שליטה במכחולים... (קצת מקנא:) המבנה של השיער שלה טוב, אבל נראה כאילו הוא משוח בבוץ. בטח בגלל הצבעים,.
מפעים לגמרי. מאד נושם, חי.
אהבתי : - :
[ליצירה]
ראיתי את התמונה כבר הרבה פעמים, ובאמת רק עכשיו שמתי לב (בגלל דברי בתש) שהאוזן קצת גדולה. אבל למה להתפס לדוקיות :)
דווקא את הצוואר הארוך אהבתי. זה נראה לי בכוונה ככה.
בכולופן - ציור מדהים!!
[ליצירה]
מקסים.
יש לי משהו עם סוסת אור.
הצוואר באמת נותן תחושה מסויימת, של יציאה אל האור.
האוזן, בכל זאת, הפריעה גם לי קצת. לא יודע אם היא גדולה מדי, אבל צריך לשים אותה קצת יותר למעלה, לדעתי.
פרצוף מדהים. יפה כ"כ.
ממש ממש נהניתי.
תודה!
[ליצירה]
.
והחוסר-מסר לא מטריד אותי.
יותר מציקה לי השאלה:
ממתי לוקח יומיים לארוז?
כאילו...
י-ו-מ-י-י-ם-?????????????????????????!!!!!!!!!
והשאלה מתגברת כשמודעים לעובדה שהעומד לפנינו שייך למגזר הזכרי.
אם הוא היה איזה צפונבונית שצריכה לארוז את כוווווווווווווול המלתחה שלה והאיפור- הייתי מבינה.
אבל מה כבר יש לו לארוז- מברשת שיניים?
אכן שאלה קשה ונוקבת...
[ליצירה]
ובכל זאת- יש פעמים שתופסים את הפרפר בין הידיים (עד שממש אפשר לחוש את פרפורי הכנפיים שלו מדגדגים מבפנים) ואז מגלים שהוא הרבה יותר יפה ועדין ואצילי ומלכותי ומהפנט ומשכר ממה שחשבנו.
[ליצירה]
...
מעולה.
פשוט טוב.
נו.. מה כבר אפשר לצפות מיצירה סוערית טיפוסית?
כן, כן, לא מספיק מה שהביכו אותך אלו שמעליי אני אוסיף (רוצה לראות סומק!)
ללא ספק-את המוכתרת הרשמית של האתר.
[ליצירה]
.
אני כבר מתארת לעצמי איזה מן ילד היית.
בטח היית מהשדונים האלה שכל היום מביטים סביב בעיניים סקרניות ותחמניות ומחפשים במה אפשר לגעת ולחקור ולהחביא ולשחק ולפרק וכו' ושתמיד מלאים במן רוח פרצים כזו שלא נותנת מנוח לאנשים סביבם (היו לך נמשים? כי תמיד הלחיים שלהם זרועות נמשים שובבים) ותמיד הם מסתובבים בשיער פרוע ובגדים מרושלים ובדחף עצום להפגש עם משהו חדש.
והכי חשוב- ברגע שאחד מהמבוגרים מניח עליהם עיניים בדיוק כשהם עסוקים בתעלול נוסף- הם מעלים על פניהם ארשת תמימה וטהורה כזו והם נדמים כילדים ציתניים ביותר שכל מאווה-ליבם הוא שהוריהם ישבעו מהם נחת. וכמובן שהמבוגר מחייך אליהם מדושן עונג ומחפש קרבן אחר. (ושניה אח"כ הם חוזרים אל מעלליהם).
[ליצירה]
.
רעות- אני לא זוכרת אם בתור ילדה דילגתי על התאורים בספרים אבל המחשבות האלו הן מחשבות שבאמת חשבתי כשהייתי קטנה.
אני זוכרת את עצמי עומדת ומפריחה בועות ולוחשת להן מילות פרידה ומנסה לדמיין את הארץ אליה הן עפות, וגם בים- מאז שאני קטנה, כשמגיע גל מלא בקצף, אני מתכופפת ומדמיינת שכל הקצף שמקיף אותי זו שמלת מלמלה מפוארת.
כך שזה כן יכול להיות במציאות.
(כמובן שלא האמנתי בדברים האלה *באמת*)
תגובות