שמרנו אל
משנאה עצמית
מסילוף אמת
מהשוואות אומללות
מבורות עצומה
כי
דוקרות הן כמדקרות
צורבות בפצע הפתוח
זורות בו מלח
גם לאחר דורות
רחם עליהם
מיום זיכרון זה
עד יום זיכרון הבא,
החונן לאדם דעת
ומלמד לאנוש בינה
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
תודה מאי
תמיד תמיד, חוזרת ועולה התמונה הזו מכל התחנות בארץ:
אותו החייל המוציא מכיסו ארנק ושולף משם כסף גדול בנון שלנטיות כזו
ואז המוכר שואל את השאלות במן שפה נמתחת נמרחת (כמו שהוא מורח את הטחינה והחריף)
חומוווווווווווווס
חרייייייייייייף
הכלללללללל?
[ליצירה]
הרומנטיקן שאינו יודע שובע. שגם בעצבות הכי גדולה רואה את השמחה:
הולך בלי תכלית בקרני רחובות
ורואה פנים מביטות בי..
הפנים הם פני השחוק והשמחה. התמקד בהם וכך תצליח ;-)
[ליצירה]
אפקט החזרה של תום, מעין ריתמוס חוזר ונשנה. מעין - אנו האחרונים על הרכס, אנו התמימים הנאיבים החולמים האחרונים שנותרו מאחור ואנו לא נחליף אדרתנו או דגלנו :-)
אך אני חולק בדבר אחד -
התום לא תם,
בלעדיו רוח השיר תיתם!
[ליצירה]
אתאר את שעבר עליי בעת קריאת השיר-
בתחילה היה נדמה כשיר אהבה רגיל
אחר כך כשתיארת את נשוא אהבתך בלשון נקבה, התחלתי להרהר..
אך מיד אחר כך באה המילה : ארצי.
אהבה לארץ! כמובן
תגובות