את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
בשינקין משתנקנת- זו מן צורת ביטוי חדשה? כמו לומר בדיזנגוף מזדנגפת...
קצת לפי מה שקראתי בסיפורים שלך ושל שותפך ניכר שזהו אורח החיים שלכם. וכשאתם כותבים כאן בצורה אתם תורמים לפלורליזם של האתר כאן.
תגובות