מתוך בקע צוקה
צמח ישועה רבה
כמו ניצן מגדם שורש
אשר נגדע באיבו
והוא עולה מעלה
כלפי רקיע תכלת
כמו עם העולה
מתוך אלפי אלפיו
הוא צועק בקול גדול
ועמו כל דורותיו
אבות ואמהות
אני כאן
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
רעיון מאוד יפה, לפעמים יש כאלו שנאמר עליהםף עיניים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו, אך הנה את מוכיחה ההיפך ומראה שלפעמים בעיני רוחך ובאזני רוחך ניתן לראות אף יותר ממציאות ימינו.
לעניות דעתי טוב יהיה אם תפרידי את שלשת המשפטים האחרונים מהשיר, זה יעצים אותו:
לו רק תמיד אתהלך
בעיניים
עצומות
[ליצירה]
טלי.
הסיפור מדהים, מראה על כך שאנשים נוטרים טינה ושומרים אותה בלב ואחר כך מצטערים.
זה מזכיר לי דברים רבים נשכחים מן התקופה שבה למדתי בבית הספר התיכון וביסודי ועד עתה אני זוכר אנשים ומורים ,
הסיפור זורם על פני כמה תקופות בחיי מדינת ישראל ויפה שאת משכילה לשלב אירועים חיצוניים שיעמידו את הסיפור בסקלה ההיסטורית המתאימה.
[ליצירה]
---
תפיגו כבר אדי השנאה העצמית
אל תתנו לסם המזוכיזם להמית,
היו מפוכחים ולא סהרוריים
אל תרחמו על אכזריים.
שאפו לשלום אך גם לביטחון
אך עשו זאת מתוך פיכחון,
אנחנו לא כובשים מהים
אנחנו ארץ,תורה ועם,
לעד נחיה, סיפורנו לא תם.
תגובות