:)
טוב, אז אני שמחה שלא נמאס לך, ואלו המילים
מתוך השיר "אותך":
...ביתך הקט שכן מול ים
שקעה חמה כמו תמיד
ראשי פרחים הפכו צהוב לארגמן
סיפרו שבועת ליבי לעננים.
...אהי פרפר, פרפר קטן רוחף בין שושנים.
(תודה על הסבלנות אביב וסתיו, זה נצרך בחילופי עונות).
בהחלט הגיע זמן הגאולה. זה מה שהאהבה עושה.
אהבתי את השימוש במלים
רוחף - רוכב.
מלים בשירך הזכירו לי שיר של אריק איינשטין. לכתוב לך , או שנמאס לך מהאסוציאטיביות שלי?
(רק, רק אוצרות אני מעלה מה'אקראיות', רק)
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
:)
טוב, אז אני שמחה שלא נמאס לך, ואלו המילים
מתוך השיר "אותך":
...ביתך הקט שכן מול ים
שקעה חמה כמו תמיד
ראשי פרחים הפכו צהוב לארגמן
סיפרו שבועת ליבי לעננים.
...אהי פרפר, פרפר קטן רוחף בין שושנים.
(תודה על הסבלנות אביב וסתיו, זה נצרך בחילופי עונות).
[ליצירה]
בהחלט הגיע זמן הגאולה. זה מה שהאהבה עושה.
אהבתי את השימוש במלים
רוחף - רוכב.
מלים בשירך הזכירו לי שיר של אריק איינשטין. לכתוב לך , או שנמאס לך מהאסוציאטיביות שלי?
(רק, רק אוצרות אני מעלה מה'אקראיות', רק)
[ליצירה]
---
מספיק לראות את שתי עצרות העם שהתקיימו בשבוע שעבר:
האחת בירושלים לאחר טבח נוסעי האוטובוס
השנייה בעזה לאחר חיסול מרצח החמאס:
זו בירושלים הייתה עצרת תפילה שקטה ומופתית, לא נשמעו קריאות הזויות, הקהל התפזר בשקט, הייתה קריאה לחשבון נפש.
זו שבעזה הייתה עצרת השתוללות, יריות באוויר, מילות רצח, מילות נקמה, מבלי מילה אחת של חשבון נפש עצמי או קולקטיבי.
פשוט:
אלו הן שתי תרבויות שונות לחלוטין
תגובות