ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- If You Were Coming in the Fall, Dickinson, לו היית בא בסתיו אלי
- המשורר ...
- הישאר כאן, ביקש המלך ללא נתינים מהנסיך הקטן
- מילים מתועשות בתוך קופסה
- המלאכים שלי \ אם הייתי מוגבלת (שתי יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הדימוי מיוחד ועם זאת מפריע לי מבחינה של פרספקטיבה. אני מסוגלת לראות את מי ש"הפך לאבן" כתוצאה מהתנהגות פוגעת ומאידך, הדימוי של הפסל שמתעופפים שחפים סביבו מעלה באסוציאציות שלי את פסלי הענק שבמאונט ג'פרסון בארה"ב, אלה פסלים של פני אדם במחצית פלג גוף (נשיאי ארה"ב) והם גדולים ביותר. יצירה יפה. אולי באמת צריך לעשות משהו עם הכתב אך אני לא יודעת איך. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מזדהה עם שאיפתך להפסקת ההרג והמלחמות המובעת כאן בכלליות וללא נטילת צד. [ליצירה]
- [ליצירה] שלוש היצירות, קדשני, לא אני, טיפה בים, מדברות בדרך כלשהי באינסוף שהנשמה היא חלק ממנו. ואולם קשה לי לתאר לעצמי שהן מתארות רק הלך רוח ולא כאב מאוד ספציפי על אירוע קשה מאוד בחיים. לפני מספר חודשים כתבתי משהו קטן על "טיפה בים" ושמתי באתר ליטרטורה, והוא די הפוך למה שאני כאילו מבחינה בו אצלך, כי אצלי הטיפה שבים לא רוצה להתמזג (נדמה לי שלזה התכוונתי, כבר לא בטוחה). זה כאן: http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=28720 בפתח היצירה חשבתי - אוי, עוד שיר של צעירים מאוהבים (מה לעשות שאני כבר סבתא וזה קצת רחוק ממני) אך כשהמשכתי לקרוא ראיתי שזה כלל לא כך, ואחר כך כשראיתי את היצירות האחרות שהגיעו אתו נראה לי שיש קשר כלשהו ביניהן. כל טוב ורק טוב ולהיות שמחים בבקשה. הזמן מרפא כמעט את הכול. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי רוצה לחיות יום אחד דרך העיניים והלב של עינת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] אמר רבי הלל הזקן על דאטפך אטפוך וכל מטייפייך יטופון ... [ליצירה]
- [ליצירה] כן, בהחלט (חמוד) [ליצירה]
- [ליצירה] כיף לבנימין ולאחרים שכותבים בקיץ המעיק.(7.7.10) [ליצירה]
- [ליצירה] על לא דבר. ל"ילדה בחצאית" קראו "מלכה'לה", והיא אמרה לי את זה בשבוע בו היה הפגוע הנורא בבית לית. הייתי אז מורה לאנגלית בשני מקומות, בבית ספר של השלום [לא אנגוב בשמות] ובמכלללה דתית לאומית. הילדים בבית הספר של השלום (כיתת תיכון) בקשו ממני שנעשה שעור על הפיגוע ואמרתי להם שאני לא יכולה להפוך פיגוע לחומר פדגוגי [באנגלית]. אמרתי להם - "בשעת מחנך .?" והם אמרו שהמורים שלהם לא מדברים על הדברים האלה. באותו ערב (בערב ביום הפיגוע) המורים היו צריכים ללכת לגיבוש במועדון - ולמחרת שאלתי בחדר המורים "הלכתם ?" והם אמרו שכן. שאלתי "איך ?" מישהו ענה לי "אבל שילמנו". ויומים אחרי כן הייתי במכללה והייתי מבואסת - זה לא מילה. והמזכירה מלכה'לה שאלה אותי מה קרה - וסיפרתי לה. והיא אמרה לי: "ליאורה'לה, את לא יודעת שאנחנו יהודים ? שזה הגורל שלנו 2000 שנה ?" זהו. הלב נשבר. יש כאן שני עמים, עם החילונים ועם היהודים, וכל אחד פונה הפוך מרעהו, וכל אחד דוקא נעשה קיצוני יותר, והדור שלי היה בר מזל במידה שלא תתואר. [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן ופרח, למה ? כל המוסיף גורע. משפט אחד שאומר הכול מבלי לפרט את מחשבותיי האישיות. ולכן שמתי כ"דעה". [ליצירה]
תגובות