לפעמים נראה
שהמראה משיגה אותי.
כל ההבדל בין פנים לחוץ.
מי מביט במי?
פיסת זכוכית קרה.
מראה.
פעם עוד תראי.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הממ... דווקא זה מה שאני אוהבת בשירים - שלא רק אומרים בהם, אלא אפשר להעביר בהם גם את התחושות שמאחורי האמירה. בגלל זה לא כל כך מפריע לי בד"כ לא להבין שירים עד הסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, לדעתי זה הרבה יותר טוב ככה :) [ליצירה]
- [ליצירה] פלוניתוש, אם אתם נכנסים לגור שם, נראה לך שטוהר ושכינה יכולים שלא להכנס? אוהפתותך. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... לא ממש חשבתי פה על דרקולה, אבל אני מסוגלת למצוא דימיון מסויים. בסך-הכל הרי "הדם הוא הנפש". הבעיה היא שאני דווקא מחבבת את הדמויות בסיפור שלי, בזמן שאני מתעבת עד לעמקי נשמתי כל יצור מוצץ דם שהוא, ע"ע יתושים ו/או ערפדים. לדעתי האישית כל הסיפורים על ערפדים הגיעו מיתושים, אבל זה באמת לא המקום לדון בזה :-) בכל מקרה, האמת היא שהרעיון לסיפור בא בכלל מציור מאוד נחמד של אשה עם חתול... ותודה. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... זה מעורר הרבה מחשבות. האם באמת אנחנו כותבים כדי להפוך את המציאות למילים ולהרחיק אותה? לייפות אותה? אני לא יודעת. יכול להיות. כבר מזמן אני יודעת שיותר מדי ממה שאני רואה אני הופכת לעצמי לסיפורים כדי להתמודד. זה רע? [ליצירה]
- [ליצירה] "מניפולציות רגשיות – נעים מאוד! אני כותב, זאת המטרה שלי. לגרום לכם לצחוק, לבכות, להתרגש, להכניס לכם אגרוף בבטן, העיקר שלא תישארו אדישים, שתצטרכו לקרוא את הסיפור שוב, שתחשבו עליו כשאתם הולכים לישון." מניפולציה רגשית לא אמורה להרגיש לקורא כמו מניפולציה רגשית. "המטרה שלך ככותב", היא לכתוב את המניפולציה כך שאני לא ארגיש בזה. זאת הבעיה שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] נטע - את כבר יודעת מה אני חושבת. ואת מסוגלת. ומצליחה. אף אחד לא מצליח תמיד. אוהבת אותך. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, אלול, לא צריך לקחת קשה את מה שאני אומרת. לא אמרתי שזו לא הוכחה - היא הרי מוכיחה את העניין יפה מאוד. אני אפילו לא יודעת להסביר מה כל כך מוזר לי פה. אני מניחה שזאת פשוט הדרך שלי להשתעשע מהעולם. זה הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] אנשים באינטרנט ערים בכל שעות היממה. זה חלק מהעניין. ותודה לכולם :) [ליצירה]
תגובות