לוטפת חמדת הלב
לוטפת בעדנה
חובקת ברוך
לעת בלות הייתה
לוהטת כשושן
כפרח ארגמן
אהבה עד כלות
נוגעת בכנותה
נושקת ברכותה
קרוב לקצה המסלול
הנמצא בקרבת החוף
ומשם
אך גלי תכלת
רוגע
שמיים
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
למה אני צריך!
להגיב יחידי ליצירות האתר!
ברוח סערה- אשנס מוסרותיי!
אבל בליבי -עד מתי?
אחזיק את מדור התגובות - באתר!
במתוק וגם במר!
הגולשים עצלנים!
שלא לומר -על הפנים!
לא יכתבו מאום דחוק
כי בעטם אחז השיתוק!
רק יצפו לקבל תגובה
מאת עצמי ואנוכי!
אני כמו אטלס- המחזיק העולם בידיו!
באביב וגם בסתיו!
ולעת אעלם - יעלם מדור התגובות!
ויהפך לתל חורבות!
ואז פידבקים יהיו נדירים!
לא לסיפורים ולא לשירים!
ושיח יוצרים לא יהיה בנמצא!
עורו עורו -מעצלותכם!
שנסו מותנכם ועטכם!
ובא לציון גואל וברכה
ולירושלמי תהיה מהפכה!
[ליצירה]
---
משה לוי...
שאלה מצויינת:
קודם כל, זהו שיר לירי, לא אישי כמובן, אלא אליגורי על עולמם של המשוררים בכלל.
החטא -חטא כתיבת השירים, הייחודיות והבלתי שגרתיות, האינדבידואליות.
העונש: הצטיירות כמנותק,כמוזר, בידוד חברתי וכו'
[ליצירה]
--
המלצה!
בשיר זה את מתארת את כל הדברים הרומנטיים שהאהוב מביא:
כוכבים
לבנה
שושנה
רוח מלטפת.
והנה, את מגלה שכל אותם דברים הנם בעצם חרב פיפיות, הם פשוט קמלים והולכים, לא נשארים בעינם, הם מזוייפים, אינם אמיתיים בעינייך.ואיתני הטבע שהם השמש והגשם אשר באופן רגיל מביאים ברכה לעולם ולבן האנוש הופכים ומקצינים וגורמים אך סבל.
את מגלה שרק הדמעות והכאב נשארים, וזה לא מוסיף לך מנוח.
תגובות