פתיתים רכים של
שלג
לבן מבעד לחלון
ערפל שם
ילד הוא מביט בחלוני
לרגע כאילו
ראה
ואחר נעלמה
עצמי.
joy
-
אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "קחי מרחק מן המבט, הישרי בו מבט". פרק את הפחד לגורמים, לא הבריחה.. הכל קל, הכל פשוט. זה כואב, צורב, אבל זו עדיין נשיקה של השמש. הדרך קלה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] "וילך ויבז" תודה על הפירוש. באמת פיוט. מזכיר את שקידתו של ש"י עגנון .. נראה כאילו גם אתה לא מפספס שום פרט, מתעמק. כבוד. מזכיר את שירי חודש הסליחות משום מה. "וילך ויבז" - סגירה יפה. קלילה משהו. חיים . . ט'נקס. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך- - התעלית מתמיד. נוגע כל כך נוגע, מרגישים הכל כל כך קרוב. או שאולי זו רק אני- ושוב אתה כותב, סיפורים של מישהו אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] כואב, נוגע. ההשלמה, הקבלה.. ההתפכחות. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] הדרך היחידה לברוח מהצל בלי למות מריצה מאומצת, היא להיכנס לתוך צילו של עץ גדול, להתרכז במרכז. להיות אמיתית, זה מספיק כדי באמת, להיות שם, כמו שתיארת, אבל באמת, בלי לומר, מילה, ולפעמים.. [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי ובאמת. הלוואי ובאמת ישראל שלנו הייתה מתגשמת כחלום של אותו הילד. ולא כך זה תמיד בחיים? לא ככה הכל מצוייר? והקירות האם הם לא אלא קו פשוט אחד בלבד? וכאבו של ילד.. של מאות הילדים שמתו על קדושת הארץ. והם, האם גם בשדות הקרב, א"י לא הייתה עבורם אלא חלום של ילד? הלוואי ובאמת. תודה רבה לך. נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מהמם. בצדק אמרת, המילים תופסות מקום. את מקום השתיקה, כי דווקא בשקט הזה בין שניים, האהבה הופכת לרגש וצבע. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] איי, כמה שזה מוכר, ההרגשה הזו. אבל מה יותר טוב מהדבר האמיתי, על מה שלא היה- יותר קל לוותר, זה עוד נוגע, אבל מתפורר במהירות. תאמיני- זה יבוא. [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא מה שבחוץ, לא המחושים ולא הגוף שמתמהמהה.. כמו שנאמר: "ורק הגוף רפה" אבל הנשמה היא שחיה ובועטת וצוחקת מבפנים, וזה מספיק כדי להכיל. [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע. בשורות קצרות המבקשות להביע.. עוד קצת, רק עוד קצת.. ואז זה יגיע.. וכך - גם נחתם. תודה. [ליצירה]
תגובות