צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
הציניות כאן מרטיטה . מעוררת לחשוב על פגמים במדינה , כמו גמלה ממוזערת והמלחמה הזו שאולי לא כאן, אבל בעצם המצב הוא כאילו תמיד אנחנו קרובים למלחמה . רציתי להעיר משהו נוסף לגבי האושר. זה פשוט מראה כי אפילו שנראה קצת רע יש הרבה טוב, וליהודי הכי טוב בארץ שלו תודה
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
מצבת זיכרון
רגע של שכחה, וכבר מכריזים עליו כמת ועבר ובטל מן העולם וכל שנותר ממנו הוא כמה שורות מסומנות ועמודים מקופלים.
כתוב יפהפה, שילוב מוזר של דאגה כנה ושעשוע מהורהר.
זה לא היה עובד אם הוא היה שוכח כובע, או ארנק או טלפון, או אפילו מחשב נייד. בגלל שזה ספר, ורואים עליו את השנים ואת הדפדופים, ובגלל שהוא מזדקן יחד עם הקורא וסופג את ריחו, אפשר להתפייט ולדמיין שהוא סופג גם את רוחו, עד שלא נותר מהאדם דבר ורק הספר נשאר חי ומיותם על הספסל.
"אל תדאג, אני עדיין כאן."
הדמיון הזה מדאיג. כדאי לשמור את הספר הזה סגור.
[ליצירה]
גם השיר הזה נכתב ככה ? אולי גם אני יתחיל לעשות ככה חוץ מהלקום מוקדם קצת קשה מדיי... סתם נראלי זה בכי חשוב העיתוי הזה לפני שכל העולם ואשתו מתעוררים ..יפה מאוד אהבתי שיר מעורר השראה.
[ליצירה]
תגובה לשיר
שיר יפה שמשקף גם את הרגשתי כשאני ישראלי שגר בפריז ומדי פעם בא לביקור מולדת ומרגיש את זה באופן אישי.רציתי לדעת באיזה ניסיבות כתבת את זה.
[ליצירה]
סופרסתם יקר. באשר למפיק, אני מתרגמת עם רבהמילים ופעם שאלתי אותם וכמדומני שאמרו לי שהמפיק יבוא רק בצורת היחיד. כלומר אם היה כתוב שם "מלבושה" היה מפיק ואם כתוב שם "מלבושיה" אין מפיק.
כן. לא מדובר בבעל חיים. מדובר בבן אדם. קראתי פעם פתגם האומר"אם כל הנסתר היה גלוי אל העין, אזי כל הגלוי אל העין היה הופך נסתר".
[ליצירה]
There once was a man with a tool
Who honed it every day
Till one day woe what happened
He outgrew his tool and its ways
His personality developed beyond that
And his tool stayed in its sheath
He used it only on special occasions
And was none the less for this
דרור, שירך אכן דו משמעי ולכן הרשתי לעצמי להתבדח קצת על המשמעויות ואם זה לא בסדר אני מתנצלת
[ליצירה]
גולו חביב. לדעתי שום כימותרפיה אכן לא תוכל לרפא כי מועטות מאוד המשפחות שאחד מחבריהן אינו נגוע ומטבע משפחה להגן על חבריה ועם מקורות הכנסתם.
באשר למדוע אני חיה כאן - אני כבר מבוגרת וכבר חייתי את הרגעים הגדולים. יש רבים מבוגרים כמוני בארץ, אשר "שומרים את המדינה" לילדיהם שהגרו מכאן. ילדים שהחיים עוד לפניהם והם מאמינים שיוכלו לעשות אתם משהו.
מכל מקום, אתה מדבר אתי בנימוס.
ראיתי פעם תוכנית טלוויזיה (לפני מספר שנים). התעורר שם ויכוח על המדינה. הייתה שם קבוצה של אנשים תרבותיים ומנומסים ששפכו את לבם והייתה בפנל עוד גברת, פרכה (סליחה על הביטוי) והיא פשוט מחקה אותם ואת תחושותיהם. היא לא נסתה להתקרב לדבריהם אלא אמרה, "אז יאללה יאללה, תעזבו מכאן." וזאת הייתה הגישה עד כה לדעתי במדינה. לא מוצא חן בעינך מה שקורה כאן ? הכללים שלנו לא מסתדרים לך ? אז יאללה יאללה תלך מכאן. אנחנו יודעים שאתה לא מסוגל (חי חי) כי אין לך השכלה, אינך יודע אנגלית, אינך יודע מתמטיקה, אין לך כסף ואין לך שכל ופרוטקציה אז תשתוק. אבל כלפי חוץ אתה חופשי. יאללה יאללה, תסתלק.
ואכן, עובדה היא שרבים בעלי השכלה עוזבים. ומשאירים את המדינה ללא ראש.(ללא השכל שלה). לא מספיק רק להתפלל להקב"ה. וכבר אמר רבי הילל הזקן "אם אין אני לי מי לי" וכל ישראל חברים.
איני יודעת מה יהיה הפיתרון. בידי שמיים.