רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אאוץ'. מזכיר לי משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] זה טיפשי. אני לא יכולה פשוט להמשיך ולומר "וואו" על כל שיר שלך שאני קוראת! אבל זה כל כך כל כך נכון. הקלה מביאה כאב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אפילו לא צריכה לומר שאני אוהבת:) (גשם, כאילו דהההה.....) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו ממתי זה פה? פשוט פשוט מקסים. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, לדעתי זה הרבה יותר טוב ככה :) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, עשית לי כל כך כואב פתאום. כמו אגרוף בבטן. אבל אולי אם כלפי חוץ זה כן נראה יותר יפה, ואולי אם אנשים אחרים אוהבים אותה יותר ככה, אחרי החורים - אולי בסוף היא תתחיל אפילו להאמין בזה בעצמה. ואולי את צודקת וזה דווקא אופטימי. העיקר שטוב לה עם זה. בכל מקרה, זאת יצירה מקסימה לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. בדיוק כתבתי היום שיר כזה. אפילו עם אותו הדימוי של עץ בשלכת. הבעיה היא שבשיר שלי אני העץ. ולא. לא טוב שכל הפנים חשוף. לא כשהוא פרוץ לכולם. צריך להיזהר, לדעת מה לחשוף ולמי. אפילו שזה מפתה מאוד. בוער מאוד. ממכר אפילו. לכל אחד צריך להיות אדם אחד בעולם להשיר בפניו את כל הקליפות. אבל צריך לבחור את האדם הזה במלוא הזהירות, כי הוא צריך להיות זה שיהיה איתך כל החיים - על כל מה שיש בך. לא טוב להיות עץ בשלכת. אסתר, במונולוג חושפני הרבה יותר ממה שהיא התכוונה... (עץ בשלכת כבר אמרתי?) [ליצירה]
- [ליצירה] הו- יפהפה... אני עוברת על היצירות שלך אחת-אחת ומתפעלת מיכולת הכתיבה המדהימה שלך. מאחלת לך שיבוא כבר ובקרוב בע"ה! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אהבתי את השיר הזה : ) [ליצירה]
- [ליצירה] סתם כותרת לא רק שאתה צודק - גם אמרת את זה בצורה כל-כך יפה! פשוט יפהפה! אבל זה מזכיר לי משהו... הממ... משהו תנכ"י כזה... שמות י"ח אומר לך משהו? (זה בוחן פתע בתנ"ך) [ליצירה]
תגובות