רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רוצה כבר גשם!!! (סליחה, לא יכולתי להתאפק.) דווקא אצלי החורף הוא ההפך מכיסויים. זה לגלות את הכל. אבל מילא. זה עניין אינדיבידואלי. [ליצירה]
- [ליצירה] השער עדיין נמצא שם, ואולי החומות רק מגינות עלינו מהאור שאנחנו עדיין לא מוכנים לקבל... [ליצירה]
- [ליצירה] יוווווווו איזה יופי של קטע! [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר. הרבה יותר מדי מוכר. רק שאצלי סבתא שלי אפילו לא זיהתה אותי לקראת הסוף... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה :-) טובי - זה עדיין משתלם לי... ונעל בית - אתה עומד לגלות שהרוב המוחלט של היצירות הוא שירים, אבל אני עובדת על זה :-) בכל אופן, התגובה שלך מאוד מאוד שימחה אותי והיא בהחלט נותנת לי מוטיבציה לכתוב עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] ניסיתי, אבל אני לא מבינה... [ליצירה]
- [ליצירה] כרגיל- פשוט מהמם. תמציתי ומהמם. [ליצירה]
- [ליצירה] גם לי יש כמה שאלות: למה זה ציטוט? רק בגלל הכותרת? ואיך גשם יכול לרדת לא טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] סתם כותרת לא רק שאתה צודק - גם אמרת את זה בצורה כל-כך יפה! פשוט יפהפה! אבל זה מזכיר לי משהו... הממ... משהו תנכ"י כזה... שמות י"ח אומר לך משהו? (זה בוחן פתע בתנ"ך) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו ממתי זה פה? פשוט פשוט מקסים. ממש. [ליצירה]
תגובות