אני שלב בסולם
סולם המוביל לאהבה,
כל אחת חייבת לדרוך
לעבור אותי ברגלה
יחפה או נעולה,
בדרך אל האהבה
האמיתית,
כשאני נותר מאחור
כמו צל שחור.
אני שלב בסולם,
בלעדיי לא תמצאנה
אהבה ואושר.
אני בעל סגולה
מעם סגולה
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אכן ספר נוקב וכואב, מעלה שאלות קשות הצצות בחברות סגורות. טוב הדבר שהבאת זאת [ליצירה]
- [ליצירה] --- יפה [ליצירה]
- [ליצירה] כואב, דומם, נוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] דיק לוש עלית על מה שנתן לי השראה לשיר. שנותיה האחרונות של המשוררת רחל.שנים בהן כתבה והוציאה את כל מה שלמדה במהלך העשורים הראשונים של חייה. [ליצירה]
- [ליצירה] בימים של שלווה מברכת על רוח ועל האש- שהם בדיוק ההיפך די בברכה לעשות את ההבדל בין קצה אחד לקצה שני [ליצירה]
- [ליצירה] --- פרץ דמיון צווחת יצירה חיוך השראה שיצא לדף העולם :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- דבר אחד: להווי ידוע כי בעת חמסין אין השלכת שורה.. ואם כן, מדוע רשמת : "הכל מצהיב, כיד דמיונה של השלכת" אמנם ישנה תופעת שידפון השורה בתכסית הקרקע, העלווה הירוקה הופכת צהובה, אך שלכת מן העצים אינה בנמצא, ההיפך הוא הנכון: הגידולים הרב שנתיים משגשגים [ליצירה]
- [ליצירה] --- משפחת שאלתיאל הם מצאצאי דוד המלך. אבל אני לא חושב שהברווז נמנה עימם :-) חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] המלצה האי שלך-הים שלי.השיר פותח בגוף שני (את,אתה) והמילה השנייה בו היא גוף ראשון (אני)כלומר, יש כאן חלוקה בין התחום שלך לתחום שלי. את, אתה -בגוף שני יכול להיות משהו דומם ויכול להיות משהו אנושי, חוויה,אדם שעבר בתחנת חייך. הים הוא תמידי האי הוא זמני, מן החוויה כמו אנושית שיכולה להימשך לילה אחד או יום אחד או עונה או עונותיים ואחר כך להיעלם כדי הלישאר זיכרון נעים או זיכרון לא נעים או בעצם משהו לנצח, אך בזיכרון ולא במציאות חיי הדובר. האי שנוצר לרגע-נוצר בכדי לתת אולי הזדמנות, אולי בכדי שהדובר יקח את הצ'אנס הנקרה בדרכו וישכיל להפוך את האי הזמני למשהו קבוע, אך יתכן כי הדובר לא שש על ההזדמנות מטעמים שונים ובכך הפך האי למשהו זמני ואחר כך נמוג האי שלך ששייך לאף אחד ולכולם-בסוף השיר יש את הפנייה אל כולם, בעצם יש כאן אמירה המכוונת כלפי כולם, כי לכל אחד בתוך תוכו יש את הזיכרון או את החוויה (האי) אשר נעלם בים הזמן. כפי שאומר שירו של אהוד מנור ז"ל: "אי שם עמוק בתוך תוכנו, טמונים סודות וזכרונות" [ליצירה]
- [ליצירה] עצמה ועדינות השלובים במארג שיר. ח.ח [ליצירה]
תגובות