את הדיו והקסת החלפתי בעיני
והנייר החתום הפך
לפנים מספרות.
ובמקום מילה משקרת
היה מבטי משכר
ודמעתי מגלה את הכל.
וכל קמט של צחוק,
או הרמת גבה,
או גומה,
אמרו לך
את שלא יכולתי לומר.
אמרו את חטאי
כאבי, תפילותי
געגועי---
וקראת.
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
סו..
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
יואוווו
איש אחד-
זה ממש יפה.
ואני מאוד אוהבת את משחקי המילים שם, שלא שבויים רק כקונספט של "משחקי מילים" אלה נותנים משמעות יפה לשיר הזה.
בהחלט אהבתי.
סו.
[ליצירה]
הללויה
טוב שכשמכוונים אליך אקדח וירטואלי מעושן ומאיים- אתה מהין להגיב.
(או שצריך להתחנף ולומר לך שאתה ההשראה?)
אמנם עוד שלושים---
אבל כבר מתגעגעת.
[ליצירה]
ענקית את
ענקית.
ואחת מהצד לא פה (וירטואלית) בשביל להגיד לך את זה (היא מתה על יצירות כאלה, את יודעת).
צחקתי ממש. מכירה את הריתמיקאיות האלה. כיוונת למצב כמות שהוא, לצערם של שוחרי החינוך הנורמאלי לילדים.
זה מסביר הרבה חסכי ילדות שלי. הרבה.
גלוייתי, עננים!
פדגוגית בהכחשה.
תגובות