ושיווא הנערץ רוקד, רוקד על הגופות
(הבהרה: שיווא הוא האל הראשי של הודו, ולרוב מייצג את המלחמה. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בהן הוא מופיע היא לאחר קרב עם השדים, כשהוא אוחז בשערותיהם של המובסים ורוקד על הגופות)
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
מושלם
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
אם הדמויות בדויות -
ההתנהגות שלהן לא אמינה. האמא לא מתנהגת כמו אמא, לאחות, מסתבר, אין רצון משלה, וכל שאר הדמויות הן טפט מרושל שמגיע בתור רקע. גם ההתנהגות של הגיבור שלך לא אמינה. אפילו אם הייתי מאמינה שאדם מסוגל להגיע להחלטה כזאת, אין דבר כזה בלי תהליך מאוד משמעותי. דבר שאין כאן כמעט בכלל.
[ליצירה]
מתחיל טוב. אולי היה עדיף להמשך בסגנון הזה עד הסוף, ושהפסוק יבוא אחרי שהשיר עצמו כבר נגמר; כי השילוב הזה מאבד מהאפקט, וחבל, הרעיון מצוין וכתוב נוגע..
[ליצירה]
חסרו לי מאוד סימני הפיסוק.
וגם - החריזה. היא לא תמיד מדוייקת, ויש מקומות שהיא מאלצת את הטקסט - גורמת לך לכתוב ולסדר את המלים במשפט בצורה שלא היית בוחרת אלמלא החרוז. וזה מורגש, וחבל.
[ליצירה]
ברוך הבא/ברוכה הבאה!
מאוד אהבתי את השימוש בשפה. דיבר אלי כארון בסירה... שימוש מצויין במילים, אבל החרוזים לא מדוייקים. פגיה וסלע מאוד צרם כי זה לא חרוז בכלל - אבל גם נהר/מיתר רקיע/גביע הם לא בדיוק חרוזים. ולמרות שהרעיון לא מאוד מקורי, אהבתי איך שהעברת אותו. השורה האחרונה טובה.
בהצלחה פה...
תגובות