ושיווא הנערץ רוקד, רוקד על הגופות
(הבהרה: שיווא הוא האל הראשי של הודו, ולרוב מייצג את המלחמה. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בהן הוא מופיע היא לאחר קרב עם השדים, כשהוא אוחז בשערותיהם של המובסים ורוקד על הגופות)
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
מושלם
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
בכמה מקומות החריזה מאלצת את הטקסט - לדוגמא מיתוק, מילה שלא שמעתי עליה; הכנסת כאן את השורש כך שיתאים לחרוז וזה צורם.
בעוד כמה מקומות החריזה לא מדוייקת, כדאי להקפיד. ועת=נקבה, ולכן צ"ל 'נוראה', לא 'נורא'.
[ליצירה]
נעזוב לרגע את האמירה [שלא ממש אהבתי...]: זה קטע, נכון? הגדרת אותו כקטע והוא גם כתוב ככזה. אז למה להפוך את המשפטים? למה "מאחורי... אותי כולאים", ולא "כולאים אותי מאחורי..."? זה מסרבל מאוד את הקריאה ונותן הרגשה שניסית להפוך את זה ליותר מליצי אבל-כמעט. כנ"ל לגבי החריזה למחצה.
[ליצירה]
אני לא מוכנה להשוות. שערה משערות ראשו של יהודי לא נפלה שם ארצה; ראיתי, למשל, את אחת הקינות שחיברו על גוש קטיף בכוונה לקרוא בבית הכנסת. איך אפשר בכלל להעמיד את הדברים אחד ליד השני?
תגובות