[ליצירה]
מקסים מקסים מקסים!
לא קראתי את הגרסה הראשונה, אבל נהנתי מהנוכחית מאד. כתוב בצורה שממש מאפשרת הזדהות. המהלך עד ההבהרה בנוי יפה, חוץ מקטעים מסוימים בהם היה כדאי אולי קצת לקצר.
יישר כח.
[ליצירה]
מרגש
מדהים. כ"כ ריגש אותי. כל פעם שאני נזכרת בזה זה גורם לבוקר שלי (ולכל היום) להיראות אחרת. תודה.
קצת הפריע לי שזה קצת "מגשים" (הופך לגשמי), אבל זה לא מוריד מהערך הגבוה ומהתרומה הגדולה שזה יוצר. אני לא בטוחה שהיה אפשר להחדיר אהמסר העמוק הזה בצורה כ"כ טובה בדרך אחרת.
תודה.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
ואני חשבתי שאנחנו שכנים...
יש מלא פה בשכונה! (גם בדרך לבית כנסת יש) תסתובב יותר בנווה עוז החדשה ותתבשם מהריח הנפלא הזה... כל לילה האוויר מוצף פה בניחוח.
[ליצירה]
ברוך הבא חזרה לאתר !
( אתה מתפלל לחזור לפה, נכון? - תפילתך התגשמה מהרה, אני רואה)
( אמנם הרגע אמרתי לך בע"פ מה שאני כותב עכשיו , אך כדי שגם אחרים יראו ויראו אני משכתב את דברי לכאן )
זה תפילה על קברי צדיקים ?
( "הו קדוש פלוני , התפלל בעדי! " ?)
סתאאאם , אני יודע שלא ( כי אמרת לי) אבל ככה אני קראתי את זה...
[ליצירה]
עוווווווווווווף...
מקסים.
מקסים.
מקסים.
רעיון נפלא.
(כאחות של סו, חסר לי המשך של פגישה מקרית בדרך לוותיקין וסיום של "והם חיו באושר ובעושר...")
[ליצירה]
תשמע אחי א כל זכור בתפילות טוב לקצר שמא תחטא
חוץ מזה יש שם כמה קטעים של רמז והאם לנו לדבר אל אלוהים ברמז מי אנחנו חוץ חוץ תקרא תספר התפסן בשדה השיפון ממליץ אולי קרוב אליך זה על זיוף בני האדם משהו ענק וקצר בעמודים. עצתי עליך תשכח ממה שחושבים אנשים תעשה הטוב בעיניך וזכור כי הכל יביא לפניך האלוהים במשפט
[ליצירה]
[ליצירה]
בעצם...
בעצם אני מתלבט...
כי הפסקא הממש אחרונה מעולה מאוד מאוד לסיום [למשל שועלים וכו'...] אז אולי היה אפשר לשלב את שתי הפסקאות הנ"ל יחד... [אודה ואתוודה שאת הפסקה האחרונה הזו הבנתי רק מפעם שניה...]
[ליצירה]
יפה, לשם שינוי.. (:-))
כתוב, מבחינת מילים, נראה לי בסדר גמור ואפילו הייתי נותן לזה איזה מחמאה, או חמאה כזו או אחרת.
והאמת הכי מגיע לך צלש (הזה של השעועית) ולו רק בגלל שאין פה אפילו לא סימן פיסוק אחד! (!!!!!)
רק האמת זה דווקא חסר -מדי- פה הפיסוק, כי זה מבלבל מדי לקרוא. אולי לאחד שורות ולעשות איך שהוא משקל, כי קשה ליקרוא שיר בלי קצב.
[ליצירה]
טוב מעט הוספה...
היה פה פעם דיון ארוך מאוד לגבי 'צינזורים', ודעתו של N. ידועה כמדומני, גם את דעתי שמעו בצורה [...] כזו או אחרת במפגש של חנוכה, ואני עומד בדעתי - יצירה לא אמורה להתייחס רק לדברים 'דוסיים' במהותם, ספרות לא אמורה להתייחס רק למדרשים וסוגיות בעיון... ספרות -צריכה- לעסוק גם בדברים הכי 'גשמיים', בדברים הכי אנושיים והכי טריוויאלים... גם עגנון כשכתב את 'שני ת"ח שהיו בעירנו' לא התמקד דווקא בסוגיות שהם דנו בהם, אלא יותר בחיים כמות שהם... [ודווקא ככה המסר הכפול יצא כ"כ חזק...]
אז כן - ספרות צריכה לעסוק גם בבית מדרש בפנים - אבל גם בחיים סתם, גם בסיפורי ספינות ונמלים וחיות אחרות - וגם וגם וגם וגם וגם [חברונא..] באהבה. כן. [ואין כמו האתר שלנו שרוב הכתוב בו עוסק במונח זה...^_^]
-אבל-
יש כלל אחד שצריך לדבוק בו -
===לא לשקר.====
אפשר להמציא סיפור, להמציא דמויות וסיטואציות ורעיונות ומסרים והכל - - אבל לא לשקר. לא להגיד דבר ההפוך אל האמת. [ולא, אני בהחלט לא מתכוון ל'ספינות ברזל ההולכות באוויר'....] אסור לנו לסלף את האמת ולתת גישה לא נכונה אליה, גישה הנוגדת את הרוח ואת הסגולה ואת ד'.
אז נכון, אפשר לכתוב יצירה על מחנה פליטים פלאסטיני מנוקדת מבטו של ילד בן 10 שבסוף נתפס עם מטען, כמו שאפשר להכניס יצירה על מכות מצריים מנקות מבט מצרית [.....] - אך המסר, המתיחס לאמת, צריך להיות ברור... נחמד נחמד - אך כשמתעסקים עם הרוח והנפש צריך להגיד אמת.
והיצירה הזו לא אמיתית. סליחה. האם ישנו הבדל בין היצירה הזו ליצירות מסויימות אחרות ש-כן- מצונזרות [לאלה שיודעים על מה מדובר, היה על זה סערות לא מעט.]
================
למען הסר כל ספק - אין שום גישה שלילית לתופעה, מבחינה אנושית, נתייחס אליהם באותה אהבה ואחווה שמתייחסים לכל אחד, אך התופעה מנוגדת לתורה, את זה אסור לשכוח. לא העלנו אף אחד על המוקד, אך לא נבוא ונגיד 'תודה שאתה עושה כך, המשך כך! זה טוב! זה בסדר...'
[ליצירה]
היי
איזה יופי!
ישר למדפסת ולחייל שלנו בשריון (שבא לבקר השבת .ד.א..)
אין לי הרבה מה להגיד, חוץ מזה שזה פשוט יותר טוב מה'עוד היא שמה' שלי [שני החלקים, ובמיוחד חלק ב' כמובן]...
מוריד את הקובע [לא ח"ו את הכיפה..] בפנייך!
היה שווה לחכות. שווה שווה.
בקרוב אצל כולנו. [טוב, נו, באופן כזה או אחר...]
וסחה על ה'צורה' כמובן.
[ליצירה]
אוי ואבוי...
אוי ואבוי..
ממש ממש אוי ואבוי...
זה...
מדהים זה...
ולמרות שאני לא באמת אעשה את זה [בעיה אישית, עזבו עכשיו..] אבל אשתמש בתגובה שקיבלתי בעצמי פעם...
'בוכה עכשיו קצת, ברשותך...'
מדהים.
הדמויות בנויים לתלפיות, המקרה קלאסיקה אמיתית - אך בניגוד לכל סרט נורא שעושים מזה בקולנוע - פה זה יצא ממש... 'PURE'.
הכוח בוקע פה מהמילים, מהמשפטים. ולו רק מהשמות של הספרים, או ההזכרה של ה'אורות' חוצוניים ופנימיים בסוף...
עוצמה אמיתית. בדיוק היום דיברתי עם אחותי 'מה היה קורה עם למישהי בעמנו היום היה אחוז אחד מהכח של רות המואביה...' מהכח של ההקרבה, של הקורבן לה', של הקרבה שמביאה קדושה. שמורידה טהרה..
הנה דוגמא נהדרת...
הקרבה אמיתית. הבחורה פה אמיתית כל כך, כל כך כל כך, עם עצמה. חזקה כל כך במעשיה. [ולו רק בגלל חצאית הצמר]. איך הגיעה לאש קודש, וקדושה, עד כדי כתיבה בתפילה [שזה, באמת, מדרגה גבוהה]...
על וויתור
חסד
של הכל. של אחד שהיה כנראה החיים שלה, מתוך המילים הרעד נוצץ, קורבן אמיתי.
ובשביל מה?
בשביל האמת.
כח אמיתי. לא בפראות, לא בדמיון, לא בגלל איזה שהוא מוביל חיצוני או אינטרסנטיות כל שהיא - אחרת אהבה הזו היתה מנצחת את הכל...
אלא אהבה אחת גדולה יותר, אהבה שאהבת מיכאל היא כזעיר אנפין לעומת אהבה זו - רק היא זו שיכולה לבקע את כל המחסומים והקליפות ולהביא את האמת -באמת.
אהבת הקב"ה.
אהבתי נורא את החלק הראשון - הפסקא הראשונה - 'לאהוב לכבודו'. החלק המופרד הזה ממש עושה את זה!
מתוך זה שאני רואה שזה 'חלק א' ואני משער שיהיה עוד חלק(ים?) (למרות שראיתי כמה שהעזרו לכתוב חלק א' לריק ורק אחרי שראו תגובות הוסיפו חלק ב'... [איזו חוצפה מצידם!]) - למרות שאני רואה את זה, מאחר ויכול להיות שההמשך יהיה קלאסי גם, אתעלם מזה ואתייחס לכל חלק כשלעצמו...
החלק הזה
ממש מעולה.
[רק דבר אחד עוד לא הבנתי, אני יודע שלא היתה דרך אחרת - אבל חשבתם פעם איך לתאר למישהו משהו שהוא היה שם אתכם ובכלל הוא עשה? [זתומרת - למה היא מספרת =לו= את מה =שהוא עשה= בחדר שלה? זה לא קצת מוזר?]
למרות שזה די מסביר-הם מכירים כל כך, היא יכולה לעשות ניתוח ספרותי למעשים שלו... לקחת אותם בסלאט מושן לאט לאט [למרות שזה יותר מתאים לספר מהצד ולא ממבט ראשון] את מה שהוא עושה...
וואו.
אני אהבתי.
האמת גם התאהבתי...
במקרה שהבחורה הזו תשאר פנוייה אחרי חלק ג' [וכן בעוד שנתיים...] אפשר לשמור את הניק שלי, ככה בצד ל'עת הצורך'?
[ליצירה]
המממ חזק..
כמה שזה נכון לפעמים, הרבה יותר קל לברוח מדברים ולהתחבא מאחורי סלעי הציניות כמחסה לשפנים... הרבה יותר פשוט להתכחש להכל ולהתעלם מהכל ולחיות את ה'נאבאכיות' העצמית... אדם כמהה לצומי ולפעמים יעשה הרבה דברים ראדיקאלים כדי לקבל אותה...
מצד אחד, כמה נעלמת היא האמת... בדור של פילוסופיה דואלית, כשהפילוסופיה פחות או יותר מיצתה את עצמה, או שבעצם אמרה שהיא לא יכולה להגיד כלום... בדור שכל אחד יכול להגיד ולחשוב מה שהוא רוצה בשם הפלורליזם הכמעט צרוף, בעולם שהאמת תהיה נעלמת... היכן היא האמת הזו? הכין?
ומצד שני, כמה נפוצה היא האמת.. בכל מקום, בכל שניה, בכל צד ושעל של המציאות... אמת! אמת אלוקית. רק צריך להסתכל בצורה הנכונה... - כמו שאומר הרב סולוביצ'יק על 'איש ההלכה' - שאצלו הכלים ההלכתיים הם אפריורים, קודמים להסתכלותו בעולם... איפה שמישהו אחר רואה מעיין יפה נובע איש ההלכה רואה הלכות מקוואות... רק צריך להסתכל ולראות בכל רגע איפה האמת פורצת מהמציאות... מזה אסור לברוח, המראה כל כך נהדר...
[מזכיר לי שעוד שעתיים בערך יש הרצאה פה בעיה"ק פ"ת של פרופ' נתן אביעזר... אני משער שזו תהיה ההרצאה שלו על בריאת העולם... סתם דוגמא, איך הקב"ה משתלב ממש יפה באמירה המדעית כיום... [וכמה טוב שהמדע כבר לא שואל 'למה' אלא סתם 'איך'...]
[ליצירה]
חזק ובעייתי ביחד.
פעם שמעתי איזה שהוא משפט בעל משמעות עמוקה [שאני בדרכי עדיין אל סוף עמוקה, מסתבר שזה משו עמוק מאוד...] - "אל תפרט על מה יש לך להתנצל... פשוט תתנצל על עצם קיומך. הוא מספיק רע וכוללני כדי להכיל בתוכו כל דבר רע שאפשר להתנצל עליו"
המשפט הזה נראה פה מיושם על שני הצדיים די חזק....
[ובאותה הזדמנות - תודה למביא המשפט, לא ידעתי שהוא יתאים בדיוק למשהו כל כך מהר...]
ברם, אולם, אבל, הנקודה שמועלית פה גדולה לא פחות - היא גם בעייתית -
ידוע הסיפור על הספינקס במצריים, למה האף שלו קצת...אה... קצת 'לא'... - האגדה מספרת שהפסל שלו היה, ככל הנראה, הפרפקציוניסט הראשון.. הוא פשוט כל הזמן רצה שהאף הזה יהיה 'ה-'אף בה' הידיעה... [לא יודע איך אומרים את זה במצרית עתיקה... כנראה שהוא רצה שזה יקרא על שמו של ה'תות ענ-אף עמון' או משו כזה...] - הוא רצה ליצור את היצירה המושלמת ביותר... משו שגם בעוד 3800 שנה ישבו דוקטורים בסטזים שלהם לניתוחים פלאסטים וישתממו 'איך לעזה ויריחו תחילה הוא עשה את זה??' [טוב, יותר לכוון 'איך לפיתום ורעמסס תחילה הוא עשה את זה??']...
תיקן, תיקן, פעם פה, פעם שם - פה עיגל, פה סיטט, פה חתך.... עוד ועוד ועוד שזה יצא -מ-ד-ו-י-ק-...
ובסוף האף נשבר.......
הרצון האישי לעשות משו -בגלל האחרים- או -בשביל האחרים- הוא קשה, הוא לא במקום. התכונה הזו נקראת 'פח זבל של חיים' - שאדם לא עושה דבר מעצמו אלא הוא פשוט 'פח זבל מכל מה שבא', כל מי שבא הוא רוצה למצוא חן בעייניו אז הוא לוקח לו את הזבל... [או משו כזה...]
זו תופעה שבאה גם מלקיחה לא נכונה של הצעות או ההערות או תוכחות מהאחר וכו' וכו'... זו סוגיא ידועה.
אז מצד שני, אין בעצם -באמת- על מה להתנצל 'בפני האחר' - אלא בפני עצמך.
--- ומצד שני, הדבר גם מעורר את רגשותיו של האדם העומד ויודעו את חטאו, הרגשת החטא המדכאת והקשה, תחושת ההרחקה והצער הנוראי שאין מילים להסבירו... שבעצם אין באמת דרך 'לתרץ' דבר לא בסדר שעשינו - אלא לבקש 'סליחה'. להשתמש במידה שהאלוקים משתמש בה, ורק בזכותו היא אפשרית - לסלוח., לאחרים, לעצמנו.
ואני אומר?
לא כעסנו, ולא כועסים.
בעיקר מעודדים.
-אל דאגה!- אומרים.
אט אט, החיים לוקחים זמן,
את תראי,
כמו כולנו,
איך בסוף תמיד צוחקים על השירים האלה
מתענגים עליהם בנוסטלגיה
'היימים שהיו קשים לי'
'הימים שדרבנו אותי להתקדם'
'הימים שבזכותם היום אני כל כך גדולה. כל כך חזקה'.
זה טוב יצירות כאלה.
<סורי על ההתפלספות הביינישית... פשוט אני חייב להוציא קצת מהמתחים הבינישים של בין הזמנים על משהו....[אוף איפה החבורתא שלי?? אני כבר כמעט שבוע לא צעקתי על אף אחד 'אתה לא מבין?!?!?' או 'איך אתה מבין דבר כזה בכלל??? הרי קראנו בדיוק את אותן שורות בגמרא!!!' ^_^]>