[ליצירה]
לעלות לכביש כמו להיכנס לשדה קרב
רק היום נסע לידי נהג שהתנהג כשיכור
מפחיד.
שיר מחאה שקורא ללקיחת אחריות ובצדק.
אבל צריך לזכור שאנשים הם גם בני אדם
ולפעמים עושים טעויות ואחר כך משלמים על זה כל חייהם בייסורים, על שפגעו באדם אחר.
שלא נדע...
[ליצירה]
היטבת לתאר את הקלות הבלתי נסבלת של הזלזול בחיי אדם הפושה בחיינו ואת ההתנערות מאחריות.
מה חבל שדבריך יפלו בודאי על אוזניים ערלות ועולם כמנהגו ינהג.
[ליצירה]
(:
כהסטת וילון אל מול אינסוף מרחביי עולם זוהר
כריי דשא מוריקים בניצנוציי טל
עת ילדיך, תמציתך יפסעו על שטיח רך
קולם מתוק עד דמע, עד צחוק
אח בוער, אותיות מרחפות מתנגנות באויר ביתך
בונות רקיעים, רקיעים של שמים
עת יוסט לו הוילון, מול אותם מרחבים
שתמיד היו, וחיכו
פרי נדודיך
פרי דמעותיך.
אז גילית אותי, אה?
במשך השנה ומשהו האחרונות הייתי קצת כותבת לך תגובות על שירים אבל דרך שמות אחרים כי התביישתי שתראה מה אני כתבתי. אבל אם כבר מצאת, אני לא אתחבא יותר...
שה' יברך אותך בהכל! בנימין שמואל בן חיה שרה.
[ליצירה]
יפה ועצוב עצוב.
יש בה מגרעת. בטוח שיש.
אבל זה לא משנה.
למה לא שאלת?
אולי היא מסתירה.
אבל גם זה לא משנה,
אם היא מסרבת לכאוב.
לתת את הלב זה לכאוב ולדאות ולצלול...
ואם היא לא מוכנה אז אל תשב שם אפילו לא דקה.
[ליצירה]
כל כך הרבה מקורות מוטבעים בכמה מילים פשוטות... אם אפשר בבקשה לדעת מה המחשבה שעמדה תחת "בעוד הכלבים הומים, מסובבים עיר"?
[ליצירה]
[ליצירה]
תקשיב, פשוט מדהים!
שיר בנושא הכי נדוש ביקום ובכל זאת כל כך יחיד מסוגו. בדרך כלל אני ממש לא אוהב שירי אהבה או כיסופים, אבל זה שיר כל כך אמיתי, כל כך פנימי, מבט לפרטיי פרטים של מהות החיסרון. רק מתוך פירוט לפרטים ניתן לגעת, להשיג משהו.
כל כך תודה רבה!
שתזכה למלאות את החיסרון הנ"ל במהרה ממש, כך שתזכה להתחיל למלאות את החיסרון האמיתי של כולנו...
[ליצירה]
נראה לי בזבוז זיכרון
החיים קצרים מכדי לזכור כל כך הרבה
באופן אישי מעדיף לנצור זכרונות טובים
למרות שכיהודי
לצער ואסונות חלק בלתי נפרד מעיצוב אישיותי ותרבותי.
מממממממממממ עמלק
[ליצירה]
אז ככה:
אם תפתח בתהילים נ"ט (בפסוקים ז' ו-ט"ו), תמצא את המקור למילים. המלך-המשורר הג'ינג'י מדבר על התקופה האחרונה ממש בגלות (הלילה, הערב), לפנות הבוקר - הוא שחר היום החדש, היום שכולו שבת, הגאולה. (הדימוי הזה מופיע גם במזמור צ"ב - "בלילות" יש לנו רק "אמונתך"; "בבקר", מנגד, נספר "חסדך" - שבו האמנו).
[ליצירה]
אוי ואבוי, ואפילו עוד אוי אחד
פתאום קראתי שוב, ובין לבין שצחקתי, מצאתי התייחסות לעוזי חיטמן ז"ל. אין לך בטעות קשרים מיוחדים עם מחלקת "הבאים בתור" למעלה, נכון?
[ליצירה]
על אלה אני בוכייה.
איפה היצירה שלך על רציחת חמישה מבני משפחת סחיווסחורדר ב'סבארו' לפני שנתיים? ובני הזוג לוי בשבת האחרונה? וההתעללות בלוחמי הל"ה ובגופותיהם? וטבח חברון תרפ"ט? פרעות תרפ"ט בכלל? נשמע אותך לגבי האכזריות הבהמית המדהימה שבהשארת אוהביו של רון ארד ויתר שבויי צה"ל באפילה לגבי גורל בנם במשך כל השנים הללו.
רצח קובי מנדל ויוסף שירן - שומו שמיים!!!
אתה עוד פה?!?
כל אלו דברים חמורים בהרבה, הו, בכל כך, כל כך הרבה, שאין להשוות.
והם רק קצה קצה של רשימה ארוכה מנשוא וסבול.
אי אפשר, אסור, להתלונן שאנחנו לא-מוסריים בלי להתלונן על הצד השניץ לעומתם, אנחנו מלאכים. מלאכים מפגרים, התאבדותיים, אבל מלאכים.
אם אתה רוצה לקבול על מה שאירע לנו, קבול. אך הבא את כל מה שאירע לנו, לא רק את ההשלכות המוסריות.
[ליצירה]
ה'תשס"ו
שואת ההתנתקות, כאב הגלות.
צפירת יום השואה בשנה הקרובה תטמון בחובה את כאב גלותנו שלנו. את כאב העם היהודי שהקים צבא בארץ-ישראל ושיסה אותו באחיו היהודים - רק מפני היותם יהודים. את כאב העם ששרד את היטלר, וניסה להמשיך את דרכו.
ואל תקפצו עלי עם טענות כלפי השוואות קשות. טענות על זלזול בזכר השואה ושאר מיני שטויות.
לו היו מספרים להיטלר ברגעיו האחרונים בבונקר בברלין על תוכנית חדשה שבה יגרשו יהודים את אחיהם במדינתם שלהם, באטימות, באכזריות, ברגישות ונחישות, יש יסוד סביר להנחה שהיטלר היה אומר: "אז אני יכול ללכת בשקט...".
ועל אף הכאב -
נשמיע את הצפירה.
עצם השמעתה היא נצחוננו.
עצם שרידתנו הוא נצחוננו.
עמנו הוא זה. אחינו הם אלו. ואף אלו. ואף אלו.
[ליצירה]
לעצם העניין...
איזה יופי של סיפור! כואב, נוגע ויפהפה.
מי היה מאמין שיש אנשים בעולם שמסוגלים בצעד החלטי כזה למחוק דברים חסרי-סיכוי מסדר יומם. אני עצמי שייך לגזע שידע את יוסף, ומאז לא היה מסוגל להפסיק לחשוב עליו. come to think about it, אני שייך לגזע שידע את יוסף ועד היום שומר את התמונה שלו בארנק...
[ליצירה]
כאילו שאפשר בכלל
להפריד.
חורבן הוא חורבן הוא אסון.
מצאו לי אחד מאנשי גוש קטיף, חבל עזה או צפון השומרון שיכולים לשכוח ולהשאיר מאחוריהם את סאת-ייסוריהם, גלותם, בשל העובדה (שאמורה להיות מובנת מאליה) שפרנסתם אולי תשתקם עם הזמן.
הנסיון לחבר בין הדברים כמשוואה - גירוש שווה נזק כלכלי; הנסיון להפריד בין הדברים - הלך הבית, הלכו החיים, אך החממות הגיעו; מגעילים אותי. או יותר נכון, מביישים אותי. הזהו אדם?