האש ליחכה
את שדות האושר
לרגלינו
הרוח טיהרה
במעופה רגשות
אוהב
השמש כששקעה
סימלה את סוף
ימינו
וגשם שירד
שטף נחלי
כאב
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעורר רגש ומחשבה... לכן אולי יש לחיות כל יום ויום, כאילו אין מחר ועם זאת- דווקא בגלל המחר!!! השורות טובות. [ליצירה]
- [ליצירה] זו אכן מחשבה שעולה למקרא תגובתך ולעונג לי.... [ליצירה]
- [ליצירה] כמובן שלא התכוונתי שתשנה היצירה בהתאם לתגובתי האחרונה, הגבתי בשיר ממני- על בסיס שירך שלך. לא התכוונתי לנסות לשנות אותך ו/או לכפות דעתי. מקווה שלא הבנת אחרת... העונג שלי... איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] כמה יפה, ואז טוויסט מרחיב חיוך. לא ידעתי שזה של יונדב, לא ידעתי שהוא מאלה שאינם עוד עימנו. קצת מצמרר, הרבה עצוב... יהי זכרו ברוך. [ליצירה]
- [ליצירה] התוכן יפה, אני חושבת שהכתיבה ילדותית קצת, חרוזים קבועים ובנאליים במעט. הייתי עובדת על זה עוד. והערת הגהה קטנה- "מולדתי הוא המקום שאותו בניתי במו ידיי" -יש לכתוב "מולדתי היא המקום" שכן מילת היחס מתייחסת למולדת ולא למקום ולכן היא בלשון נקבה ולא בלשון זכר. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה כל כך! יש כמה טעויות כתיב (למשל- עת שאנום עם המוות ולא- את, וכן ופניה ופניו... ואין בם צבע- ולא בן...) הכתיבה יפה, מרתקת, מושכת. אולי הייתי טיפה מקצרת ומאידך- כנראה שהיה זה מסע ארוך ובהתאם גם יצירה זו... [ליצירה]
- [ליצירה] זה, זה- כ"כ מדוייק, חד מתומצת ו... כ"כ עדין, כואב, אמיתי ונכון. מושלם! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי זה יפה, כ"כ יפה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מי לא היה שם.... אבל זה שווה את זה. ביטאת מדוייקות את רחשי לבם של רבים מאיתנו... הסכנה שבחשיפה, הריגוש הזה נוכח אותו סיכון, אותה ציפיה... [ליצירה]
- [ליצירה] יוסף- ראשית- תודה, ושנית- רק אשאלך: וכי למה הנאיביות מצערת אותך? איה :) [ליצירה]
תגובות