אה... איזה ילד רך בשנים..
אבל זה ציור נחמד.. יש לך נטייה לצייר דברים מפחידים
אני בטוחה שאני לא יחדש לך בזה כלום- ובכל זאת אני אומרת לך את זה: אתה מוכשששששששר!
נהד-ר!!
גם אני אוהבת זקנים, מאד, והציור הזה רק גורם לי לאהוב אותם יותר.
חוץ מהרישום הנפלא, כל כך מוסיף השם! [וגם העובדה שהציוק כאילו יוצא מתוך הדף].
שוב לאהודות...
[ליצירה]
אה... איזה ילד רך בשנים..
אבל זה ציור נחמד.. יש לך נטייה לצייר דברים מפחידים
אני בטוחה שאני לא יחדש לך בזה כלום- ובכל זאת אני אומרת לך את זה: אתה מוכשששששששר!
[ליצירה]
נהד-ר!!
גם אני אוהבת זקנים, מאד, והציור הזה רק גורם לי לאהוב אותם יותר.
חוץ מהרישום הנפלא, כל כך מוסיף השם! [וגם העובדה שהציוק כאילו יוצא מתוך הדף].
שוב לאהודות...
[ליצירה]
אוי ואבוי לי, מה זה פה?
בהתחשב בעובדה שאני לא זוכר שום דבר מלפני גיל 16 ואפילו 18 כבר די מאובק, החלטתי שאת משקרת.
לא כותבים ככה, לא חושבים ככה, לא מלאים ככה ולא חכמים ככה לפני עשרים ומשהו. נקודה.
:)
אלול מתבייש בשם כל המזדקנים שנזכרו פתאום לכתוב.
[ליצירה]
נהדר
הסוף מגניב לאללה!
יצא לי לחשוב על השאלה הזו בהקשר אחר של מוסיקה רנדומלית כזו. תיאורטית עם הידע הדרוש ניתן לבנות מבנה ארכיטקטוני-מתמטי מדהים שישים גם את באך בכיס הקטן. אבל, האומנם?
רסיס, לשאלתך, קודם כל דווקא האווירה הזו היא שינוי מרענן במקומותינו משום שאיננה נפוצה וההתנסות בסגנון הסלינגרי היא חוויה נחמדה. חוצמזה שמה לעשות, באנגליש זה נשמע יותר אמין מאשר לדבר על מושיקו החוקר הפרטי הנועז ועוזרו הנאמן עקיבא ליבוביץ' המסתבכים עם משטרת חדרה (ברור שאני מקצין...)
ושלישית, לי אישית היתה מוסיקה שהתנגנה לי בראש בזמן שכתבתי את רגעים קטנים והיא דרשה את התפאורה המדויקת הזו...
תגובות