צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
זה מקסים.
והערה סתם.
פעם שמעתי בהרצאה שלקבל ללא מחיר את כל הפירות האסורי והמותרים של "ארץ הדימיון" זה "לחם ביזיון" (הרצאות פופולריות כאלה. לא ניכנס לזה.)
ולכן אנחנו במצב של "אותה תראה ואליה לא תבוא."
אך לדעתי אם ניקח בחשבון שמתוך 24 שעות ביממה יש מספיק זמן כשנחים או לפני השינה להיכנס לשם, זה כלל לא נורא. כל עוד לא מבקשים משהו כמו כסף או זהב שאי אפשר לקחת משם ולהביא לכאן. אבל בעבור ידע אפשר להתפלל.
[ליצירה]
אנשים לא יודעים, אבל שקיות ניילון למשל, כשהן צפות בים, נראות לצבי הים (אלה שעדיין קיימים בעולם) כמדוזות, מעדן. ואז הצבים בולעים את השקיות ואז הם מתים. fact.
אני פשוט משתדלת להשתמש במתינות בשקיות, עד כמה שזה ניתן, אפילו "למחזר" אולם לדעתי צריך לשים פחי זבל מיוחדים לדברים הללו. הייתי יכולה לכתוב על כך הרבה מאוד.
[ליצירה]
שי, ולא כתבתי זאת בגוף השיר כי לא היה מתקבל, אך בתחתית השיר יש להוסיף הערה:
*והיא חלק מהיצירה:*
והחוק הגברי מה אומר? : סוף פרה לשחיטה סוף אישה למיטה
[ליצירה]
נ.ב.למצלול. בקשר ל"עִיבְרוּת". כן, זה עלה בדעתי אם כי איני יודעת אם שנינו מתכוונים לאותו הדבר. אני מתכוונת למשפט "משוט בארץ ומהתהלך בה" וביצירה מופיע במשפט "ויש ימים ביער עד נשוט ונהלך". אך לא תמיד זה מתאפשר ואין זה עקרוני לי. איך שיוצא.
תגובות