ולפעמים היא חושבת,
למה רק לי אין דוד גיבור שנפל במלחמה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אויש.. ..מהמחשבות האלה, שלא נעים לנו (לי לפחות) להודות בהם. חזק וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון... זה כמו אחרי פיגועים, לא עלינו, קודם כל מקווים שלא נפצע או נהרג מישו שמכירים וכשזה קורה מצטערים שלא מכירים אפילו מישו אחד, כי אז קשה יותר לכאוב באמת... שלא נדע צער. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חס וחלילה לא רוצה דוד גיבור כזה מעדיף דודים חיים , באמת אף פעם לא חשבתי אפילו בכיוון הזה , את יודעת זה גם נשמע מאוד אגואיסטי . [ליצירה]
- [ליצירה] באמת? פשוט, אני מכירה המון אנשים שכן חשבו את זה. וגם לא מנקודה של "לא להתחבר לצער". זה אכן אגואיסטי, אבל- תחשוב מנקודת המבט של מי שאומר את זה.... ילדה בגן, אפילו, רואה את כולם עצובים, מתפארים בדודים הגיבורים שלהם, שמתו במלחמה. תראה את אלה שיצאו ממנה חיים, אבל בלי עין או משהו כזה. זה הערצה, סגידה אליהם.... במובן מסויים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שזה נכון אבל... מכיוון שנתת את זה ככה במשפט אחד הקורא (שבמקרה זה הוא אני) לא מצליח לפתח אמפתיה כלפי הדמות שאומרת. נכון שכולנו לפעמים רוצים סיבה שנטיל בה את כל סיבות הצער שלנו ועוד זה יהיה לגיטימי, והעולם יחבק אותנו, אבל משפט כזה תלוש מהקשרו לא גורם לי להתחבר אליו, על אף שיש בו מן האמת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה עצוב ולפעמים נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב ומרגש... מאוד קולע... ולפעמים גם די נכון אפילו שזה כואב... תמיד בשמחה! :) בת מלך... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי!! ו- הלוואי שזה היה כל כך פשוט כל העסק, אבל אסור לשכוח - הלקוח תמיד צודק!! [ליצירה]
- [ליצירה] *. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו. חוסר היכולת לצאת, הצורך במתווך, מאיפה הוא בא? מהו הכלא בו הדמות נמצאת? לקראת הגרדום. החיים כדרך שמטרתה היא סופה? אכול ושתה כי מחר נמות. ספר לי על אוכל ושתיה כי מחר נמות. בניגוד לנסיך הקטן, הציור לא צריך להפוך למשהו אמיתי. זאת המציאות שמנסה להיכנס לתוך שבלונת המילים, הקווים, הציורים. יש כאן את הרצון בדברים הטובים, אבל לא להסתיר גם את המוות. את העצב שבתמונות. הידיעה שהמציאות רעה, אבל הרצון, בכ"ז, לקבל תיאור מפורט על 'מה שקורה שם'? נהניתי. שמרתי. סיכנשתי. [ליצירה]
- [ליצירה] .. אוהבת את הסגנון החדש שלך. למרות שנשמע שהוא שונה בגלל שקרה משהו לא טוב. לא יודעת. [ליצירה]
- [ליצירה] תפוחי עץ, אמרתי. [ליצירה]
- [ליצירה] איפה? איפה ראית אותו? גם אני רוצה.... [ליצירה]
- [ליצירה] טל, הדפסתי, קראתי בחג, הופנטתי, נשאבתי לתוך הסיפור, משהו נגע בי, בררר.... רוח מיסטית כזאת שמרחפת מעל, פסלי הזכוכית, החלומות, המציאות ההזויה, החיים בספירה אחרת כביכול, זה מדהים. הזמנים, מה שחושבים שיהיה, מצפים שיהיה, מה שהיה, מה שקורה עכשיו, הכל מתערבל, העתיד, ההווה, הסוף במיוחד - אין סוף, הסוף הוא השערה, שגורמת לקורא לרצות כל כך שהסוף יהפוך למציאות. והדמויות - בנויות נפלא, מכירים לאורך הסיפור כל אחת מהן, וההתפתחות שלהן, הו, אהבתי. לא קראתי את המקורות שהזכרת, אבל - עושה חשק. (נ"ב - נושא אלומותיו, את הגבול, כמדומני שעברת בתגובתך האחרונה - זאת שמעלי, בליגלוג, וגם אם לא, אז במילה האחרונה. אתה מגיב, ומעיר, וטוב שכך, אבל - תיזהר שלא לחצות את גבול הטעם הטוב שאמור להיות גם לך איפשהוא.) [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, זה מבלבל, גם כן אתה!! |זזה למעלה בשביל לקרוא את זה עוד 17,5539 פעמים בערך| " המלצר היה בן זוג נהדר לשיחה, משחק ידידותי של גו (משחק סיני עתיק), או סתם כוס תה. " - "שיחה" זה משחק ידידותי של הממציא הידוע של משחקים סינים עתיקים הנקרא גו? ו- כוונתך הייתה עוגה נוזלית? (צ'מע, איתך באמת שאי אפשר לדעת.. עוגה נולית. הממממ.) לא הבנתי מה קרה בסוף, התנור היה בעצם מיקרוגל שהיה בעצם כלוב? או שהכלוב היה בתוך המיקרוגל? בכל אופן, זה היה נראה לי סתם יותר מידי, שלא משולב בין לבין, אלא מרוכז- סיפור שכולו הקטע של הבילבול, וזה מוזר קצת. מעניין לכתוב את זה באנגלית. או, שבעצם- אולי זה פותר כמה בעיות של זמנים? היי, יפה! חבל שצריך משהו שהוא יותר מאמר ופחות חיבור.. [ליצירה]
- [ליצירה] . העלה דמעות בעיני. יש מספיק על האי, לכאורה, מה אכפת מהחוץ? מהים? [ליצירה]
- [ליצירה] עוד מעט תגיד לי שזה באמת קרה לך. (לא מתאים לך לחשוד בנשים ברחוב שהן מרגלות.... מזכיר לי את ספר הדקדוק הפנימי של גרוסמן) [ליצירה]
תגובות