ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
אם יורשה לי...
א. אני לא תמיד מסכים לכך שהאמת מסנוורת. רוב הפעמים- האמת מ-מ-ש לא מסנוורת, ואנשים חוזרים על טעויותיהם משכבר הימים, בלי ללמוד מהנסיון.
ב. האהבה יכולה להיות עיוורת, גם כאשר האמת מסנוורת. אהבת-אמת איננה חייבת להסתיים במפח-נפש, אע"פ שהיא עיוורת. בקיצור, מסכים אני לדברי רן ידידי; לדעתי- הקשר בין שני חלקי המשפט- רופף ביותר,
וזהו! יומנעים, החזן.
[ליצירה]
יפה, זה עשה לי משהו...
אבל, א) במקור, האם לא כתוב- "כשלקחו"? ב) זו אמנם שירה, אבל זה גם ציטוט (כי מישהו אחר כתב את היצירה). השאלה- איזו קטגוריה נכונה יותר, ציטוט או שירה... אבל את זאת אני משאיר כבר לעורכים...
[ליצירה]
מסכים בהחלט! (עם רדף השיג)
כל יוצר צריך לשמור את יצירותיו, ואפילו אם אינן ראויות. תמיד, אבל ת-מיד אפשר לשפר, להכניס אלמנטים חדשים ליצירה, לשנות את כיוונה! גמני כתבתי פעם סיפורים (כן, הייתה פעם תקופה כזו בחיי), אך כולם אבדו! ותאמין לי, אני מצטער על-כך- 'קשות'! זהו.
שבצ'לום וכל-טוב, הראל.
תגובות