אתה תמיד מדהים אותי
כשאתה מצליח לדבר אותי
ולהאיר מקומות שטרחתי להצל.
אתה תמיד מדהים אותי
כשאני פוגעת, ובמקום להיפגע
אתה שומע מה עומד מאחורי:
לא מלים מפלחות,
לא מבט קודר,
לא עלבון צורב,
ולא טינה,
רק צורך
לזכות באישור נוסף
לאהבתך.
[ליצירה]
זוכרת רגעים כאלה
וכמה שהם עצובים וכואבים.
מעניין אם גם היום, כשאת נזכרת בתחושה שחווית לפני 5 שנים (השיר מ- 98) את יכולה לשחזר את העצב ההוא. או שמא זה נכון שהזמן מרפא את הכל?
[ליצירה]
מ ד ה י ם
וכאימרתה של אתי אנקרי: "מה אתה הולך?". סתם, סתם, אני מתבדחת כדי להפריך את המועקה.
דרך צליחה באשר תלך.
נגע מאד מאד לליבי.
מי ייתן ויתגשמו כל משאלות ליבך לטובה.
[ליצירה]
תודה לך
על כל מה שכתבת על אחת המשוררות האהובות עלי.
יפה מאד.
חודש טוב!
[ליצירה]
[ליצירה]
מחפש נחלים אבודים...
שתים עשרה שנה?
נתח נכבד וכבד של החיים.
וזו לדעתי כוונת המלים "היום כבר לא מתים מאהבה".
השאלה היא רק איך חיים בלעדיה.
את ההרהור הזה כתבתי מזמן מזמן.
מפרספקטיבה של כמה שנים, חיפושים מייאשים ולאחריהם נישואין וב"ה אמהות, אני לא כל כך מסכימה עם מה שכתבתי אז. עם המסר המיואש, המתוסכל, המוותר באיזשהו אופן.
ולדעתי, האהבה האמיתית, זו נטולת המניירות, הפשוטה והשגרתית, השלווה והבוטחת - עולה ביופיה, בטובה ובמתיקותה על זו האידיאלית או הראשונה.
אין על האמת.
גם באהבה.
ולך - מחפש הנחלים האבודים - אני מאחלת אהבה טובה. כזו שתאריך ימים בע"ה ותביא מזור לבור הגעגועים המפעם. אינני מכירה אותך ולא מתיימרת להכירך, אבל אם הכינוי שלך מרמז על המוטו שלך בחיים - החיפוש אחר האבוד, הייתי מציעה לך לחפש אחר הקיים, הנמצא והזמין, אשר דוקא הוא נוטה כל הזמן להיעלם מעיננו.
תגובות