גל רוגש, אמצע חלום,
הווה סחוף על מזח,
הווה זח וזע ברוח
ציפור פצועה בשמיים
והיא עומדת לצנוח
חסרת כוחות
אובד עדי ידיי
בליל חלום ביעות.
תחושה כבדה,כבדה
כאבן על הלב
כאובדן
כאוב
והנה דלת נפתחת,
אור מציץ
אור מציף
חד
חודר
חד
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
כל דבר מתקשר בעיניה ל"כיבוש"
אני זוכר, הייתה פעם תכנית דיון מסוג פופוליטיקה על אלימות בני נוער. אירחו איזו דוקטור נכבדה בפורום חברתי ושאלו אותה לגבי הבעיה של אלימות בני הנוער
היא פתחה ואמרה: "זאת לא הבעיה, הכיבוש הוא הבעיה!"
[ליצירה]
האשמה העצמית הקלאסית
פשוט, השמאל הקיצוני "חולה" על הכיבוש שמאפשר לו קתרזיס של כל השנאה העצמית הקיימת.
זוכרני ששבועיים לפני משאל הליכוד על תכנית ההתנתקות כשכבר נראה שהתכנית תעבור, אחת בשם טניה רייהרט כתבה בידיעות אחרונות שעזה תהפוך ל"מחנה ריכוז המוקף מארבעת עבריו בגדרות".
אם כך, אמרתי, הבעיה היא לא ה"כיבוש" כי גם אם ניתן 99.9 אחוז משטחי יש"ע השמאל הקיצוני תמיד ימצא איזה תירוץ שאנו בכ"ז כובשים דורסניים או "סוהרים של אוכלוסיה אזרחית הכלואה במחנה ריכוז".
כנראה הבעיה היא בנפש הרדיקל ההומיה.
תגובות