הכסף הוא לא העיקר
הוא רק אמצעי להפגיש בין בני אדם
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זו פעם שניה שלי פה ואני מתענג. שיר יפה ומדויק. אני אוהב שירים שמצליחים לבטא רגשות ולהכילם לפריטים ורגעים כה מוכרים. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני מצטרף ואומר שאת האחד שלך לא פספת, אם הוא ויתר עלייך, כנראה שזה לא הוא. [ליצירה]
- [ליצירה] שמחתם אותי מאד! לכל המגיבים החמודים תודה רבה, על הפידבק והביקורת הבונה. בקשר ל'אות החסירה ' בסוף- זה בכוונה, דרך אחרת לא לכתוב את אחד משמותיו יתברך במפורש (הרב יואל בן נון לימד אותי כך) ובקשר לסימני הקריאה הרבים, לכולם, יתכן וזה עמוס מדי, אם כי לכל מיקום של סימן קריאה יש משמעות שונה, פעמים שהוא בא לחזק את האמירה, פעמים שהוא בא כדי לבטא ציווי/בקשה. ושוב תודה לכולם, שירבו כפות על ראשכם וקיץ טוב הלך. [ליצירה]
- [ליצירה] מהמם! ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] אמן! בקרוב! :) [ליצירה]
- [ליצירה] חזק, אם כי לא הכל ברור אחרי, 'אדם, היכן היה?' צריך סימן שאלה, לא? באמת חזק ונכון. [ליצירה]
- [ליצירה] בעניין הבית, הלוואי שהסיוט הזה יגמר ונעורר ולא יהיו לא טרקטורים שחורים, ולא דחפורים ירוקים-חומים, והילדים עוד יוסיפו לרדת במדרגות למשחק הרחוב כדרכם של ילדים בכל העולם, (גם עם זה על שפת החוף המערבי-דרומי של ארצינו). שמחתי מאד לקרוא את שירך, הוא מפתיע, הוא חי. תודה ושבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקווה שזה אותנטי ולא עבר עיבוד, ואם כך זה מדהים. אני דוקא לא רואה בזה משהו כואב, יותר אם כבר איזה שהוא עוז/גבורה למרות הכל הדגל רם ומתנוסס ואפילו שולח זרועות בתפילה אל הרוח. לאהודות, ללא ספק! [ליצירה]
- [ליצירה] =) אהבתי את המשחקי מילים עולמך-עלמות- על מות. ובכלל, שיר טוב. [ליצירה]
תגובות