"מעט מאוד יודעים להקשיב.
הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה"
(חוש השלג של סמילה/ פטר הוג)
ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן.
רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים.
עד כאן הסתלבטות על שרה.
ודנדוש:
דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה.
אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם,
אבל
יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי.
היית לאחרונה במילואים?
שרה, לא הבנתי את התגובה שלך. תכוונת שכשאנחנו מוצאים משו מעצמינו במילים או בטקסטים של זה שמולינו, ההקשבה היא לא אמיתית?
הרי כשזה קורה, ואותו בנאדם ואנחנו נמצאים בעצם באותו מקום, מבינים את מה שהוא אומר מהמקום שלו-שלנו, וזה מה שגם הוא היה רוצה שיקרה כשהוא מספר- שנתחבר למה שהם תיאר, ואיזו התחברות יותר גדולה מזו יכולה להיות?
כמובן שהבנה של מי שמולינו, גם ללא ההזדהות המוחלטת, או כמעט מוחלטת- אפשרית רצויה וצריך לשאוף לה גם כשאין נקודת חיבור ממשית.
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
לא יודעת עד כמה זה רסיסים שהם דווקא של *עצמך*. כאילו, הם רסיסים אנושיים, שנמצאים אולי גם בך, וגם באחר.
אולי- למצוא רסיסים שמזכירים לך את הרסיסים שלך. ואז זה הופך את זה ליותר אישי, וזאת ההזדהות.
ואולי זה סתם פורט על כמה מיתרים בלב.
[ליצירה]
"מעט מאוד יודעים להקשיב.
הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה"
(חוש השלג של סמילה/ פטר הוג)
[ליצירה]
הנה התגובה הרצינית
ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן.
רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים.
עד כאן הסתלבטות על שרה.
ודנדוש:
דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה.
[ליצירה]
אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם,
אבל
יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי.
היית לאחרונה במילואים?
[ליצירה]
נו באמת, תעשי לי טובה!!
ממש נשמות נהורות שירדו לעולם ואיבדו את דרכם!
אולי צריך גם לרחם עליהם? על זה שהם איבדו את הדרך? שבגלל שהם לא מבינים את מהות החיים העמוקה הם בטעות רוצחים אותנו???
מזל שיש ילדות קטנות ומחייכות, שמביאות לעולם את הגאולה!
במילים אחרות?פשששש, איזה כיף שיש לנו אנשים טובים, רק צריך להראות להם ת'אור, וישר יחזרו לעבוד את השם.
[ליצירה]
אני אוהבת את המקצב של השיר, ועברית יפה זה תמיד משהו שמוסיף לקריאה. אבל מפריע לי האי חרוז בסוף כל בית. אני לא בעד חריזה גורפת, אבל איך שהוא פה זה מפריע לי. זה נראה לי מתאים לשיר.
[ליצירה]
השיר (ואולי זאת הכוונה) עצמו אפוף בעשן עד שאינני בטוחה איזו חוויה הוא מתאר. עולה בי אסוציאציה של אהבה ומלחמה.
מענין לראות איך אחרים רואים בהשתקפות מה שהתכוונת. או שלא.
[ליצירה]
ראיתי את הילדים צוחקים צחוק מתגלגל,
בועות סבון צבעוניות עפו מהם,
והציפו את העולם כולו.
שמחה אמיתית.
השאלה היא, האם כותבים על השמחה מבחוץ, כמו: כך וכך זה לשמוח, או שמא אתה רוצה לרקוד ולצעוק בכל העולם: אני שמח! אני שמח!!
[ליצירה]
אני לא יודעת האם הכוונה ממש רצח את כל העולם כמו -לא הבין שכל מה שנמצא בתוכו הוא עולם שלם, שמתוכו יש להפריד את הטוב מן הרע ולהמשיך ולשאוב כח ועידוד, גם אם קשה. ואם את עדיין פה: שאלה לדיון, למה כל המציל נפש אחת מישראל דווקא? מה, לגויים אין עולם פנימי??
תגובות