[ליצירה]
בס"ד
מהמם ומשתיק. החוט הדק העובר בין "מעין עולם הבא" ובין חורבן עשן ועפר כל כך עדין, מכיל בתוכו את תמצית חיינו, כאב ועונג, חורבן ופאר.
היטבת לבטא תמצית זו
תודה
[ליצירה]
רק אחרי קריאה שלישית התחברתי, אבל אם קראתי שלוש פעמים זה אומר שעניינת, ואחרי שלוש פעמים גם הבנתי שאני מחובר לשיר ואפילו אוהב את העוצמות שלו.....
[ליצירה]
ואאאווו.
כבר הרבה זמן לא קראתי כזה קטע מתוק וקסום גם יחד. ממש אהבתי את ריבוי הדימויים למרות שהקטע של אם בת היה היחיד שלא הסתדר לי. חוצמזה, ממש אהבתי וזה גם חמוד לקרוא מעין תאור מצב של סיטואציה שקוראת גם לך...
[ליצירה]
אוי, כל כך יפה! כיף כ"כ לקרוא.
הצלחת לצמצם חוויה כ"כ גדולה למילים, ועדיין מרגישים את אותה עוצמה.. עוצמה מוכרת.
ומה שיותר מדהים, שזה מראה לי עד כמה הגבול דק. בין טוב לרע. וגם עד כמה הוא גדול. תודה לך
כיפה
[ליצירה]
ראיתי פעם מאמר שבו נכתב שפרושה של המילה דמעה הוא חיטה - כמו שכתוב שערימת חיטים שתרומה שהתערבבה בה בחולין נקראת מדומעת.
(ועוד ראיות נוספות) ועל פי הפרוש הזה פרוש הפס' הוא דו משמעי ואף מחדד את סיפורך.
[ליצירה]
באמת??
נו, ודאי לא הבנתי, אני בכל אופן לא הייתי מחכה אלא מיישבת אותה בדעתי, בתוכיותי :)
מה פתאום לחכות, זה סתם מכניס לציפיה, ובסוף מה? (אפילו כרית אין לציפיה:) באסה, אז יאללה קומי עורי, תכף בא אורך...
והלילה הזה רווי כוכבים
משמיים אלייך קורצים
אהבה, כּנרת
[ליצירה]
כל כך מוכר,
מעבר למדף - השאלה היא כמה מקום הם תופסים בלב.... לענ"ד הלב קטן מדי בשביל שניהם יחד. ובמצב שבו הם מונחים טוב ביותר -'יפת אלוקים ליפת- וישכון באהלי שם'. המהות של ר' נחמן, והכלים, יכולים להיות שאובים מחכמת הגוים של פינק פלויד.
ההבדלה חשובה מאד. ר' נחמן לוקח, ובגדול...
[ועם כל הכבוד הראוי לפינק פלויד, להחליט שר' נחמן היה שומע אותם (לומשנה גמלו) נשמע לי קצת תלוש. ר' נחמן מדבר רבות על מנגנים כשרים ועל חשיבות הענין, אז נראה לי שהוא היה עומד במלים שלו ולא מכניס את זה למדף הספרים שלו... ר' נחמן מצטייר בדורנו אנו כ'טיפוס' פתוח שמקבל הכל, אבל ניתן לראות בספריו את השמרנות שלו, והוא אוסר לקרוא אפילו ספרי פילוסופיה של הרמב"ם. בואו לא נסחף לפלורליזם מיותר... וצריך להזהר מאד עם המושג של קידוש החומר, ולא לעוות אותו למקומות של ערבוב תרבויות זרות וחולניות. להיייות דתי לאומי זה עסק שדורש בירור, אחרת אפשר להגיע למקומות מאד, מאד רחוקים מהאמת]
מתנצלת שגלשתי, אולם הרגשתי שיש פה בדיון דברים הדורשים הבהרה....
[ליצירה]
נקודה
דוקא ה'חיבוק הגברי', נראה לי שזה בא להראות שהחיבוק הוא לא 'רומנטי', אלא בא ממקום של חיפוש משען כלשהו. להיפך מ'חיבוק נשי', חיבוק גברי הוא יותר של 'אחוות לוחמים', ולא מיני.
(תרבות המערב ניצחה אותנו. המתירנות גורמת לנו לראות בכל דבר, את הדברים האסורים, וחבל...)
*תקראו לי תמימה, כך אני רואה את הדברים, ומה שהתרחש אז בלב המחבר, רק הוא יודע. בכל אופן- נכון לעכשיו אני סומכת.
** ולכל החב'רה שכתבו פה על חופש יצירה- אתם מומזנים לקרוא ולכתוב את הגיגיכם ב'במה חדשה' (ומשוחררת, ופרוצה, והרסנית). אנחנו (מבקרי אתר בעל גוון דתי) לא דוגלים ביצירה חופשית, אלא ביצירה חירותית, ויחי ההבדל הגס.
[ליצירה]
אאוץ'...
כואב...
המרחק בין האב שכל כך רוצה לגונן ולנחם את בתו, ויודע מול מבטה הקפוא שלעולם לא יוכל לצמצם אותו ולהחליף את מקומה של האם, הרעיה, הנעדרת.
חסרונה של האם כל כך מורגש ברגע הזה.