[ליצירה]
מעולה. חכם, נעים, תמים, כנה ועוד ועוד ("עוד" אחד מהשניים הנ"ל ממשיך את המחמאות וה"עוד" השני ממשיך מתוך הכיף שצץ בקריאת השיר ודורש עוד יצירות כאלה!)
תודה.
[ליצירה]
וואו
וואו!
והעימוד ממש ממחיש את הפחד, וגם המקפים, כמו זעקות חנוקות שנבלעו.
אני ממש יכולה להרגיש את החוויה. את האימה ואת ההתרוצצות הנפשית האינסופית כשאין שום מקום שטוב להיות בו ושום מפלט אמיתי מהתהום.(כמו שרומזת גם הכותרת.
השקיעה, האסיות, תחושת האין מוצא.
והשאלה בסוף - "איך אעלה אל אבי/ ואין בנפשי מתום?"
וואו. זה ממש חזק.
(תודה על ההמלצה.)
[ליצירה]
תודה שנגעת בסיפור שלי בדיוק רב.
הצלחת להפוך סיוטים שלי לאגדה,
הלוואי וגם אני אצליח.
ואתם, אליכם מדברים בלא שתקשיבו, תדעו;
יש את סבל הקיום והוא ספון בקירות ליבנו ובדמעותינו,
ובאגדות האמיתיות אותן לא מספרים לילדים.
תודה, ים, יש לך לב רחב.
[ליצירה]
דינה, הצלחת ממש לרגש אותי בשיר הזה.
הערה קטנה- בשורה "כי לא סלחתי- ולא אמחל" נדמה לי שיותר מדויק לכתוב מחלתי. (אלא אם כן היתה לכך משמעות שלא ירדתי לעומקה).
[ליצירה]
[ליצירה]
כשיגיע
השקט המיוחל פתאום תגלה שאתה לא יכול בלי הזמזום הבלתי פוסק ובלי התופים הרועמים.
החיים סתם משעממים בלי הרפתקאות בלגנים וילדים צורחים.
השקט הפסטורלי בין העננים יפה רק על הנייר ובחלום.
נעזוב את הציניות- אהבתי ממש את הביטוי "שווא של אמצע" ואת הרוגע שהשיר משרה למרות הרעש.
[ליצירה]
שכה אחיה,
שאני אסכים אי פעם אם שמואל ירושלמי???
מסתבר שקוראים ניסים!
אמנם אני לא חושבת שחינוך לכל הוא תקווה לחיי שקט ושלווה, אבל אני משוכנעת שיש בכוחו לשבור את מעגל העוני ולאפשר לבני עניים פרנסה ברווח (ולמי שהכסף עדיין לא עיוור את עיניו להיות אדם בעל נשמה רחבה).
אנחנו שובתים בינתיים חודש, ואני מקווה שהשביתה תגיע לסיומה (במהרה) עם הסכם ראוי (ולא שבתנו לשוא).
[ליצירה]
פעם רביעית שאני מנסה לנסח את עצמי, אז בקיצור- הניסיון להבין מה קורה בציור, הפה המעוקם בעצבות, הריקנות והשקיפות של הבובה(שאילהם שמתי לב בהתחלה) שוו אותי.
יופי(לא שגרתי) עם הרבה מאוד אופי.
(ויש עוד מה לדבר על הציור הזה)
[ליצירה]
הרבה זמן שאני מחכה למייל שיודיע לי שפרסמת משהו.
היום זה קרה וחנוכה נראה קרוב ורחוק
ואני יודעת שהחיפושים ממשיכים
ואיני יודעת אם אי פעם נפסיק
ואני מבקשת עלי שלכת
לרקום מהם תפילות
לחבר ירושלים של מטה עם זו שלמעלה
רייזלי,
תודה על המילים, תודה שאת מצליחה להיות לי לפה
(ועם זאת אני חושבת שהחלק השני פחות טוב מהראשון)
[ליצירה]
ישנם שתי אפשרויות למצב שבו היית כשכתבת את הקטע הזה-
האחת- רעב מאוד, השניה- משועמם נורא.
הקטע נחמד מאוד אבל קצת מאכזב לקרוא מאביב וסתיו קטע המדבר על הגיגי קונה מנת פלאפל.
(אולי התכוונת להצחיק ואני לא הבנתי?)
[ליצירה]
מגונדררררת שלי,
(תראי, אני פה, מגיבה!)
מוצאי חלום, שבת,
זאת את עכשיו
מצויינת כמו אז ואף יותר...
נ.ב.
אני, יומרנית שכמותי, מרשה לעצמי לחשוב שהיכנשהו אני, בתוך המחרוזת שלך.
[ליצירה]
אני לא אוהבת מספרים ראשוניים. אני אף פעם לא יודעת אם הם באמת ראשוניים או שאני לא מצליחה לחלק אותם כי אני לא טובה בחילוק. מספרים זוגיים הם נחמדים- ברור שהם מתחלקים בשתיים וזה כבר עושה אותם יותר פשוטים.
בקשר לעבודה- אפשר למצוא בתור מכונית משטרה או להוסיף כמה אפסים מקדימה ולהיות מונית אבל הכי שווה להיות אמן דיכאוני ועני שאחרי מותו יחשב לאמן דגול ושמו יזכר לעולם.
הכי חשוב- רשמת שהסיפור לא משו לדעתי הוא משו משו.
[ליצירה]
חשבתי, זהו הוא מת. אתה יודע כל הדם וזה, הוא התאבד מאהבה נכזבת, אבל אז הוא קם לתחיה וכמה שהוא איחל לה רע הוא כמהה אליה, והיא באה, אז יש סוף טוב לתיאור הפלסטי המאוד מאוד,
איך נגיד?
מבחיל?
זה לא לחם חוקי, אבל קראתי, עד הסוף, כי זה מוזר ומעניין (בגלל המוזר)
האמת? תהיתי לעצמי מה לקחת לפני שכתבת את זה