[ליצירה]
מעולה. חכם, נעים, תמים, כנה ועוד ועוד ("עוד" אחד מהשניים הנ"ל ממשיך את המחמאות וה"עוד" השני ממשיך מתוך הכיף שצץ בקריאת השיר ודורש עוד יצירות כאלה!)
תודה.
[ליצירה]
וואו
וואו!
והעימוד ממש ממחיש את הפחד, וגם המקפים, כמו זעקות חנוקות שנבלעו.
אני ממש יכולה להרגיש את החוויה. את האימה ואת ההתרוצצות הנפשית האינסופית כשאין שום מקום שטוב להיות בו ושום מפלט אמיתי מהתהום.(כמו שרומזת גם הכותרת.
השקיעה, האסיות, תחושת האין מוצא.
והשאלה בסוף - "איך אעלה אל אבי/ ואין בנפשי מתום?"
וואו. זה ממש חזק.
(תודה על ההמלצה.)
[ליצירה]
תודה שנגעת בסיפור שלי בדיוק רב.
הצלחת להפוך סיוטים שלי לאגדה,
הלוואי וגם אני אצליח.
ואתם, אליכם מדברים בלא שתקשיבו, תדעו;
יש את סבל הקיום והוא ספון בקירות ליבנו ובדמעותינו,
ובאגדות האמיתיות אותן לא מספרים לילדים.
תודה, ים, יש לך לב רחב.
[ליצירה]
לחשוב
שהם אכלו ... עושה לי בחילה.
בזמן שקראתי חשבתי כל הזמן- מה את רוצה? מה הקטע שלך? עד שהגעתי לסוף ואז אהבתי ממש.
הערה אחרונה- אל תתחילי מהתחלה, לפעמים מבינים יותר כשמתחילים מהסוף.
[ליצירה]
יש פה, לדעתי, שילוב צובט בין השיר 'את תלכי בשדה' של לאה גולדברג לבין השיר 'שדות גולדברג'(ילדתי שלי) של מאיר אריאל.
הנה ציטוטים נבחרים :
האמנם, האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,
ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם.
ומחשוף, ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת
או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם.
ונשמת, ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע
וראית את השמש, בראי השלולית הזהוב.
ופשוטים, ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב.
(לאה גולדברג)
הוא יקסום לך אלף גוון
בחידת מרחקיו
אך בכל מקום ליבו אוון
הוא לעינייך זב כזב
זב אכזב...
הוא יתן לך רעננה
הוא יביא לך מטר רץ
פרדס חנה כרכור צל עלי בננה
רק ליבך הנמרץ נמרט נשרט
ונמחץ...
(מאיר אריאל)
[ליצירה]
הי, היה ממש משמח לגלוש לאתר ולגלות סיפור של כריסטופר רובין!
חמוד חמוד חמוד!
איזה יופי להם הלוואי שלא ילכו לאיבוד אחד לשני שוב.
הערה קטנונית אחת כי אני חייבת- קו 400 מגיע לבני ברק מקסימום בבוקר מוקדם לגבעתיים, בקו הזה בת לא מתיישבת ליד בן! (קצת הגזמתי).
[ליצירה]
עצמי ואני בילבלו אותי כהוגן.
קשים הם חיי הסכיזופרן..
הקטע היה עשוי להיות חמוד לולא השורה האחרונה
אבל היא בועטת בבטן המתגלגלת ומורידה עלי חשיכה...
ברוך שובך,
התגעגתי (ונשארתי בגעגועים)
[ליצירה]
קצת קשה לי להתייחס אל השיר כיצירה אומנותית, ולא כביטוי לתחושה חזקה ונוראית. אני מקווה שאני טועה בהבנה או בהלך נפש.
בכל אופן, אתה כותב יפה.
שנדע כולנו לראות את הטוב האלוקי בעולם ולא לשאוף אל דברים הרסניים...
[ליצירה]
חשבתי, זהו הוא מת. אתה יודע כל הדם וזה, הוא התאבד מאהבה נכזבת, אבל אז הוא קם לתחיה וכמה שהוא איחל לה רע הוא כמהה אליה, והיא באה, אז יש סוף טוב לתיאור הפלסטי המאוד מאוד,
איך נגיד?
מבחיל?
זה לא לחם חוקי, אבל קראתי, עד הסוף, כי זה מוזר ומעניין (בגלל המוזר)
האמת? תהיתי לעצמי מה לקחת לפני שכתבת את זה