שימי ראשך על כתפי,
אלטף
שערך עד ילבין.
הניחי ידך הענוגה בכפי,
לא ארפה
גם אם תתחספס ותזקין.
אספור כל שחר שיפציע
ביננו
אנצרו בליבי עת יחשיך.
ואדע כי האושר הצף
בליבנו
לא זמני הוא ועוד יאריך.
[ליצירה]
מסר- כמה זה יפה! אני נהנית לקרוא את יצירותיך לאחרונה- יש בהם, לעניות דעתי, ובלי שמץ של יהירות- קפיצת מדרגה, ליטוש והתקדמות שינוי שאין לתארו. משהו מאוד קיצוני השתנה- הכתיבה בוגרת יותר, ממוקדת יותר ויפה!
הייתי משנה את השורות הראשונות כך: בשעת בין השמשות/כשראיתיך לראשונה/ציירתי דיוקנך בשחור ולבן/וכשעלתה הלבנה/זהרו פנייך באור נגוהות וכו'
בל זאת רק אני וזה כנראה שאלה של סגנון...
[ליצירה]
דב- גם אתה וגם שי דוידס החלטתם לרגש אותי היום- אז הצלחתם (שי עשה זאת במסר אישי וחבל על ציבור הקוראים שהפסיד את מילות הקסם שלו).
אז תודה, על המחמאה בסוף- היא שווה יותר מאלף מילים. ותודה על התגובות והיחס-תמיד.
איה :)
[ליצירה]
ליטל- א: דרוש הגהה, יש המון שגיאות כתיב וחילופי אותיות.
ב: לא הייתי מגדירה זאת כשיר, אולי "קטע"....
ג: יש כאן כמה שורות עם פוטנציאל טוב לפיתוח יצירות, למשל
"מעליי רק כוכבים ,
מרחוק אפילו הם נראים שחורים."
תקחי את המשפטים נטולי הבאנאליות ותבני עליהם את מגדלי הרגש.
מקווה שאור החג מעממם קצת את קדרות העצב....
רק טוב!
איה :)
תגובות