[ליצירה]
ואולי בעצם זהו העניין, האינסוף. השאיפה הלאה היא כל עניין השגת האלוקות, ותמיד חייבת להיות זו השאיפה. מהו יהודי העוצר במקום?
כן, ייתכן וגם אם נגיע לאותו עולם הבא יבוא זה שלאחריו ואליו נשאף. אז מה?
נהניתי והשכלתי.
ברוך שובך, בחורי!
-ישי-
[ליצירה]
מדהים.
ראיתי הרבה מהמשמעויות הסמויות שהכנסת בתיאורים הנפלאים שלך.
"בקרוע ים" - ים סוף אולי, ואולי ים החיים, קריעת הצלע?
אהבתי את "ריחות גן עד מהלכים עלי שלכת". מקסים. גם שתי האפשרויות לקריאה.
נהניתי, ושמחתי גם בשבילך.
בהצלחה בכל אשר תלך,
ותודה!
[ליצירה]
סליחה על זה שאני הורסת את הקונצנזוס, אבל היצירה לא מצאה חן בעיני.
המילים אמנם "גבוהות" אבל מתארות דבירם טריוויאלים - ללא מטרה אמיתית.
פספוס של יצירה בעיני.
[ליצירה]
את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב.
[ליצירה]
רואים
רואים את הסדקים, וכן הסדקים רואים את החיים ששחקו אותם וערפם החשוף למול עיננו שרואים רק את הצל השחור שלהם את החלל שנותר ממה שהיו בימי בחוריהם טרם נהיו לחורים אפלים.
החיים שוחקים ועושים אותנו לשחורים.
"אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש"...
וחולות התחככו בי ורוחות זעפו מול פני התמימות,
אל תאמרו שאשמתי, פנו לאל הרוחות
שישים גבול לחול כפי ששם לימים
שימנע מהטבע לפגוע בתמימים.
הסדקים בסלעים לא נפצעו בסכין,
זו שחיקה איטית של שנים,
זו חילול איטי מבפנים
והחושך הוא רק הצל של אבני חן צעירים.
אהבתי, מדהים!
[ליצירה]
הו זר...
כמה נפלא
כשאני קורא "אגדה" זו, בכיף אני יכול להתבלבל ולחשוב שזה לקוח מאוצר האגדות של חז"ל.
חבל שזה לא אמיתי, אני לא יכול להתייחס לזה ברצינות כמו שאני מתייחס לאגדות חז"ל, אלא אם כן תשתף אותנו במחשבותיך לגבי זה, לכל הפחות תגיד שזה היה חלום, זה כבר יעלה בעיני את ערכו, אך בכל אופן, זה חזק מאד!
[ליצירה]
וואי, זה מדהים
לא חבל למחוק דבר שכזה?
זה ממש עושה תחושה של תלת מימד הצבע של הנוצות לעומת האפור של השדרה עצמה ושוב הצבע בקו עצמו, והמחק והפירורים שלו ממש נראים אמיתיים.
מעולה!
[ליצירה]
אהה....
אם לא הבנתם היתה זו פליטת אנחה של נחת שלווה ועונג רב, כמה ערב לחיך, איך אפשר שלא להמליץ על שיר כל כך יפה, כל כך מחוכם ותמים שכזה, איך זה שכוכב אחד מעז? כן, מעז יוצא מתוק וזה בהחלט שיר מתוק מעין כמוהו.
[ליצירה]
נשמע שזה פונה למשהו, כך שזה לא ממש מונולוג, אך זה קצר ומרוכז, בכמה מילים אלו את מעבירה תחושה ברורה שגורם לך זה/זו שעומדים מולך. מעניין מה אומר הרצון שלך להתעלם(?) ולעצום עיניים כדי ללמוד תורה עוד 12 שנים.
אני יודע, יתכן והשיר כלל לא נכתב ממקום אישי אלא כפרשנות מדרשית-פרוזאית לסיפור כה עשו חכמינו על רבי עקיבא ורחל שאחרי 12 שנה היא שולחת אותו לעוד 12 שנה, אך, אם אני צודק, אז לא הבנתי מה ניסית להגיד פה. אשמח להסבר.
[ליצירה]
אחת', נעם לי מאד השיר, אני כל כך אוהב משחקי מילים, אני אוהב גם בעצמי לעשות זאת.
בשבילי זה איזה שהוא נסיון לגעת במילים לגלגל אותם על קצה הלשון כמו טועמי יינות וכך להבין יותר את המילים מכל צד .
קבלי ח'ח'.
שיר זה בנוסף לכל הדברים האחרים שכתבת שהספקתי לקרוא גרם לי להכניס לרשימת היוצרים האהובים עלי.
[ליצירה]
רבינו, זה יותר קטע או הירהור מאשר שיר , אך זה יפה ואוטנטי וכנה.
יש הרבה ערך להיותך, אתה הרי יודע זאת א-והים לא צריך לענות לך על כך.
המשך בהיתבודדות, זו התרופה לכל המחלות, זו העיצה לכל הבעיות, זו התפילה הכי טובה.