[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
ביקורת [אם אתה לא מעוניין- כאן הרגע להפסיק לקרוא]:
הרעיון מובן, הביצוע מחופף מאוד. ניסוחים מסורבלים כמו "מחשבותיו אדישות וערפול אופפים", "בעודו יושב וממתין לפגישה מולו ניצב אקווריום גדול" וכו'.
המשפטים ארוכים מאוד מאוד והשאירו אותי בלי חמצן בכלל, פסיקים חסרים בהרבה מקומות וככלל הקטע היה בהיר יותר אם היית כותב את המשפטים בצורה ברורה יותר וקצרים יותר. מה הסיפור עם הפיזיקה? אם יש לזה פואנטה, אני רוצה להבין מה קורה שם.
תעשה הגהה לקטע, זה א"ב. אתה יכול יותר.
[ליצירה]
מצאה חן בעיני האדישות של "צריך לנקות", והתיאור הנטורליסטי - זה חזק.
אני חושבת שכדאי לצמצם, כי אמנם תיאור מזעזע הוא, טוב, מזעזע - אבל כדאי למקד ולחדד אותו, כי עם החזרות והאורך הדרמה קצת התפזרה לה.
צל"ש לכותרת.
[ליצירה]
בוודאי שביקורת אין משמעה קטילה. ואין דבר כזה "כותב גרוע" - כל אחד יכול להשתפר. אבל אני לא חושבת שצריך, למשל, להעלות עשרות תגובות ביום על יצירות נשכחות, בלי לתת מרווח נשימה; למרות שבדרך זו עולות לפעמים יצירות שלא זכו למידה הוגנת של התייחסות, אבל אז מבול התגובות פשוט קובר אותן.