[ליצירה]
הסבר קט:
ב"ה
זה מעין השלמה של היצירה שהזכרתי (העונות וכו'), ולקרוא רק חצי.. זה פשוט לא שלם... למען האמת כבר כשכתבתי את החלק הראשון תכננתי לכתוב את החלק הנוכחי, כדי שזה יהיה כאילו חורף (החלק הקודם), קיץ (החלק הזה), ועונות המעבר (הסוגריימים, שהם גם זהים בשתי היצירות). אבל היה אז תחילת הקיץ, ולא הייתי מספיק קייצית כדי לכתוב את זה, אז רק עכשיו יצא לי לכתוב. אבל אם עכשיו הייתי מוסיפה ליצירה הקודמת את החלק הזה בתור "עריכת יצירה", אפחד לא היה רואה את זה , אז כתבתי את זה ביצירה חדשה, אבל זה בעצם אותה יצירה... וכוונתי היתה שתקראו אותה בשלמותה. מה גם שאפשר להתחיל לקרוא אותה מאיזה קטע שרוצים, כי זה מעגלי.
מה, אני משווקת את עצמי? אני?! אני אמרתי למישו להעלות מן האוב את החלק הקודם של היצירה, שכבר טבע באבק?..
[ליצירה]
המממ...
הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:))
נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית...
'אבן שואבת' בלעז...
[ליצירה]
.
ב"ה
מרתקת היא השאלה, מה היתה הכותרת הקודמת שהוזכרה בדבריה של אודיה?
ועצוב, עצוב לחשוב על כך שכשיסתלקו מן העולם כל אותם אנשים ברי מזל שזכו לראות את הכותרת הישנה, לא ישאר לה עוד זכר, ואיש לא ידע שאי פעם היתה לשיר זה כותרת אחרת.
[ליצירה]
הערות, הערות!
ב"ה
קודם כל הערות על התגובה שלך - זה לא נח מיקל מקהילתקודש חפיפנבערג, זה נח שמייקעל מישיבת עויישה חיים! אבל נסלח.
ובקשר ליצירה - מה, זהו?
ומה עם החייל? ומה עם המתנחלת עם התיקים? כלומר, שמחמית זה לא מספיק, יש עוד סוג של מתנחלות, כאלה שלא ממלמלות ולא מחפשות אנשים הגונים. אה, ויש את הסוג החשוב ביותר של טרמפיסטיות, שזה אני כמובן! סוג של בחורות מסכנות שמסיימות שבוע ארוך ומייגע של עבודה ומחכות באיזה צומת די סואנת בין ירושלים לת"א, מקום כזה ששום נהג צפונבון מהמרכז לא עוצר לטרמפיסטים, ואפילו לא לטרמפיסטיות, ופתאום קולטות איזה מכונית שעוצרת, באות לשאול אם זה לירושלים, ורואות את הפרצוף שליד הנהג מחייך חיוך ממזרי כזה ואומר "לירושלים" ו"זאת הזדמנות טובה לנקום"... אז הן נכנסות למכונית באכזריות, וגורמות לממזי לסובב את צווארו כליל כדי לשוחח איתן לכיוון המושב האחורי. והכי נחמד זה שהן שואלות אם אפשר לעשות שיחה וממזי מגיש להן את הטלפון שלו, וד"ל. אין ספק שזהו הסוג המשמעותי ביותר של טרמפיסטיות.
אה, ונהנתי מהסיפור, אגב.
[ליצירה]
הרי לך מחמאה:
ב"ה
זה אחלה ספר לילדים, לפי השירים מתוכו שפרסמת פה. (וגם השם שנונהדר). אם היו לי ילדים הייתי אפילו שואלת איפה משיגים אותו. אבל אני עוד ילדה.
[ליצירה]
פונדלה מורטה...
פונדל, הייתי מציעה שתמחק את היצירות שלך, אתה קולח גם בלעדיהן וכל המוסיף גורע.
ולך להתקלח, זה יעזור לך להיות יותר קולח, ותשטוף טוב את הפה.
הקורא, כידוע, אינטליגנט, אז תפסיק לחזור על הטיעון הזה בכל תגובה ותשאיר לו קצת מקום למחשבה. (ואל תכנס לו לפה, מסריח שם).
אגב, פונדל, האם פיצול האישיות שלך הוא כרוני או שאתה סתם נהנה לדבר על עצמך בגוף שלישי?
ועוד משהו קטן לסיום: האגודה להגנה על שמואלים ירושלמים שוקלת לצרף אותך כמותג בכיר באגודה. קבל זאת כמחמאה.
--
אנוכך - את משהו משהו, כהרגלך.
[ליצירה]
נו במת, פיצ
את לא יודעת שיש עצי פטל? הם נורא טעימים, יש גם עצי פטל לבן, שנראה כאילו הוא פשוט לא הבשיל, אבל הוא כן. תטעמי פעם.
והיצירה חביבה (אני כידוע קמצנית במחמאות).
[ליצירה]
הנער הזה, *עכשיייווו* הוא מלאך.
אולי בחייו הוא לא היה מלאך, אבל עכשיו - הוא מלאך.
לכל אדם יש נקודה טובה כלשהי, איזשהו מעשה טוב.
לאחר המוות, כשהבשר מתאכל אם אינני טועה, נשמת האדם גומרת לכפר על כל עוונותיה, וכשנגמרים העוונות נשארים רק הדברים הטובים,
ואז הנער הזה הוא מלאך, כי יותר אין בו דברים רעים.