[ליצירה]
פעם הייתי גרה בירושלים ועוברת ליד הזקנה הזו כל יום . היום אני במקום אחר. אבל האיזכור שלך מחזיר אותי לימים אחרים. מצטערת עליה, מודה על העדכון.
ואגב: הכרתי פעם זקן שהיה מתקן נעליים בכוך באמצע הרחוב בקרית מנחם. הוא היה כל כך נחמד, וגם לקח גרושים על תיקון. הבאתי לו נעליים מכל מיני אנשים שהכרתי כדי שיתקן. עד שיום אחד הוא פשוט לא הופיע. ויותר לא הופיע אף פעם.
מוזר איך אנחנו לא באמת מכירים אותם, אבל הם חסרים לנו בנוף בכל זאת...
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
...
אני מבינה את מה שרן מנסה לומר,
אבל כיוון שאני רואה באומנות ובכתיבה בעיקר כלי לביטוי ולהבעת הרגשות, ולא רק כלי להעברת מסרים-- קשה לי עם הניסיון לכפות על עצמך לכתוב אופטימי גם אם אתה ממש לא מרגיש ככה.
מה שניסיתי לומר לרן הוא, שאני מעדיפה לדבר על "אני לא שוקע בעצבות" ולא על "אני לא כותב שירים עצובים". מי שמלמד את עצמו, גם במצבים הקשים, לא לשקוע בעצבות-- יראה טוב וחסד. וממילא גם לא יכתוב שירים מלאים בעצבות.
אבל מי שכן שוקע בעצב, וכופה על עצמו לכתוב אופטימי, זאת בעיה.
[ליצירה]
...
יש לה כמה וכמה "צרים", אבל אני כיוונתי לשיר הנ"ל:
---
תלולית החול שמש רוותה
על תלולית החול- אני ואתה
ובלב-
אושר שליו.
חצאי צבעים, חצאי קולות
לא צריך לשאול, לא צריך לענות
הבט, הקשב.
העבר ידך על חלקת שערי.
בלב-
אושר שליו.
צרי.